"דרך הארכיטקטורה של אבי למדתי איך לייצר סרט"

"יש תמיד בדברים האלו גם רמה של תכנון וגם רמה של מקריות. אני חושב שגם יש בכל עבודה טובה יש תכנון מראש או רצון ליצור מפגש כזה, אבל יש גם דברים שקורים שמכוונים לצורך תאריך מסוים, אבל אתה לא שולט בזה תמיד. הספר של ריצ'רד אינגרסול הופיע כבר בשנת 1994, כשנפתחה תערוכה לכבוד אבי במוזיאון ישראל. אנחנו תרגמנו אותו כבר לפני שלוש שנים ומאז אמרנו שצריך למצוא אירוע מתאים כדי להוציא אותו לאור. בשנה האחרונה עסקתי הרבה במכתבים של אמא שלי במסגרת העבודה על 'כרמל'. אז כן, היה כאן סוף מעשה במחשבה תחילה, אבל גם איזושהי הצטברות של דברים שונים שיצאו במקרה, בתאריך הזה"

"אבא שלי נפטר כשהייתי בן 19, כשעוד הייתי במסגרת השירות הצבאי שלי. כל תקופת ילדותי הוא לקח אותי לאתרי בניה ומה שאני זכרתי היה הצורה בה הוא שוחח עם סתתים ונגרים, ואני חושב שדרך זה למדתי כיצד אתה צריך לייצר סרט. אני חושב שקולנוע, כמו ארכיטקטורה, זו עבודה של צוות, עבודה עם אנשים. אם אתה לא מצליח ליצור איזושהי תחושה, איזושהי מטרה משותפת, אתה לא מצליח לייצר לא מבנה טוב ולא סרט טוב. כשאנחנו עולים במדרגות היפות בפסטיבלים הגדולים ואומרים תודה לכולם, זו לא צניעות מאוסה, אלא ייצוג מציאות. בנוסף, רק כשאבא שלי ידע שהוא חולה סופני כבר, אז הוא סיפר לי שהוא עבד בבאוהאוס, שאחד המורים שהיו שלו היה וסילי קנדינסקי. כילד הוא לא רצה להרשים אותי בשמות הגדולים".

"בתחום הזה ישנו אלמנט רחב של מירוץ שליחים, של העברה מדור לדור. בדיעבד אני חושב שהלכתי ללמוד את המקצוע הזה כי רציתי להמשיך לדבר איתו. רציתי לדעת מה היה הפרויקט שלו במובן הרחב היותר. אני חושב שהיום אני מבין".

"אני חושב שהוא איש מדור של אדריכלים שבמידה מסוימת, בניגוד לאופנה של היום, הם לא עסקו רק בדימוי של המבנה. הם רצו שהיחסים בתוך הדירה יהיו נוחים, שאפשר יהיה ללכת יחף על הבלטות. גם הפרטים של הייצור וגם הפרטים של האדם היו חשובים לו, יש רמות מאד גבוהות של איפוק וצניעות, שהן תכונות שמאפיינות את העבודה שלו כאדריכל. אך עשיתי את הפעולה של הצגת העבודות שלו לא רק כאקט סנטימנטלי עבור אבא שלי, אלא גם כדי להגיד משהו כלפי הדור הארכיטקטוני של היום".

"אנחנו מאד אוהבים להתייחס לבאוהאוס של תל אביב, אנחנו אוהבים את האסתטיקה של הפשטות, אנחנו לא יותר מדי מקושטים. אני חושב שסוג האמירה של הארכיטקטורה של היום, היא הרבה יותר מנוכרת. אני חושב שבסופו של דבר כשגמרתי את הלימודים שלי בארכיטקטורה הלכתי לעסוק במשהו אחר, כי הבנתי שאי אפשר יהיה לייצר את הארכיטקטורה שיש לי אליה יחס כלשהו. הארכיטקטורה של אבא שלי היא מודרנית וגם הסרטים שלי מייחסים דברים לאסוציאטיבי ולא נרטיב רגיל והם פועלים על עיקרון של הפשטה שיש בהם. היום הארכיטקטורה מנוכרת כי הוא לא מתייחסת לפרטים שבפנים, וגם לא לנוף שבחוץ"

"בעיני השילוב לא טבעי. כשהציעו לי לעשות את התערוכה, אמרתי שאני מאד סקרן לראות איך זה יקרה, כי אלו שני מדיומים שיש להם אוטונומיה. כשאתה הולך בתערוכה, בחלק הראשון שלה הקולנוע מתחיל בסצנה של סרט 'ברלין-ירושלים', סצנה שעיצבתי, והקולנוע בה הוא סוג של טפט שמייצג את האווירה שהתקיימה במבנים של הבאוהאוס. בחלק אחרון, הקולנוע יוצא לאוטונומיה משלו, והוא נעשה מדיום עצמאי".

"זה מעניין, לא חשבתי על זה ככה. אבל זו אינטרפרטציה אפשרית".

"מלכתחילה אמרתי למפיקים שלי וגם לאנשים איתם ניסחתי איתם את הפרויקט, שאולי זה יהיה הסרט הכי פתוח ואסוציאטיבי שעשיתי, שנע בין דברים שהם אישיים ודברים שהם פומביים, בין דברים שהם עלילתיים ודברים שהם דוקומנטריים. זה היה מן מעשה משולב ולכן משתלבים בו גם שחקנים כמו קרן מור ומכרם חורי אך גם בתי, בני ואשתי. לכן הסרט מנהל את המסע המשפחתי בין כמה משטחים".

"היה צורך בלעשות סוויץ'. זה היה סרט רגשי מאד ואתה לא יכול לנהל סט כמו שאתה מנהל יחסים בתוך משפחה, ולא רצוי שזה יהיה ככה. בסט יש הרבה דברים שאתה מוציא כלפי אחרים ובמשפחה אתה צריך להקשיב, לחשוב איך נעשית הפעולה של ההעברה בין החיים לסרט".

"שהוא מכיר אותי קצת יותר. העובדה שהעבודות שלי יותר מתוקשרות מהמבנים של אבא שלי, היא לא רק יתרון אלא גם חיסרון. אני לא אוהב שאנשים מביעים דעה בלי להכיר את העבודות והאינטרנט מאיץ את התהליך הזה, התקשורת ה'נגישה' יוצרת את האשליה של ההכרה בלי ההכרה. התערוכה נותנת הכרה יותר משמעותית לעבודות שלו ולעבודות שלי וליחסים בין שתיהן. 'כרמל' אפילו הולך מעבר לזה, שהוא עוסק ביחסים האישיים בין אמא שלי ואליי, נכנס ליחסים האינטימיים של ממש".

"זה נכון. דרך בן, דרך ההתלבטויות שלו, הרגשתי את המלחמה הזאת שכבר נכתב עליה הרבה. באתי פעמיים לבקר אותו, על גבול הלבנון והדברים שראיתי גם הדאיגו אותי לא רק כלפיו אלא באופן יותר רחב יותר וגם דאגתי לו כאבא שלו".

"לכן אני שמח שאנחנו עושים מחר את הפרימיירה העולמית שלו, בישראל, שכן זו תהיה הפעם הראשונה שבה הוא מוצג. בסרטים קודמים הייתי עולה למדרגות האדומות של קאן, ונציה ולוקרנו ואילו הפעם החלטתי, בגלל האינטימיות של הסרט, בגלל שהוא צורך שלי לרשום הערות וזיכרונות שלי, להקרין אותו קודם כל כאן. אני מרגיש די טוב עם זה".

** התערוכה "מוניו וינרויב גיתאי ועמוס גיתאי ארכיטקטורה וקולנוע" והסרט "כרמל" מוצגים בימים אלו במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. התרגום העברי לספר "מוניו גיתאי וינרויב אדריכל הבאוהאוס בארץ ישראל" של דפנה רז שחיבר במקור ריצ'רד אינגרסול יצא לאור בימים אלו.