אפריטיף

"לצאת נקי" (Sexy Beast לפני התרגום) הוא הפיצ'ר הראשון של ג'ונתן גלייזר, מטאור קליפים ופרסומות שאחראי בין השאר לוידיאו קליפים של "סטריט ספיריט" ו"קארמה פוליס" לרדיוהד, ו"וירטואל אינסניטי" לג'מירוקוואי. הסרט הספיק להשתתף בפסטיבל סאנדנס האחרון ופסטיבל טורונטו, ואף לזכות את גלייזר בפרס הבמאי בתחרות הסרטים הבריטיים העצמאים.

גאל (ריי וינסטון), פושע למשימות מיוחדות לשעבר, גוש בשר זהוב ורוטט, עסוק בעיקר בלשזף את עצמו ליד הבריכה של הווילה המרוחקת אליה פרש בספרד. יחד עם אשתו האוהבת וזוג חבריהם הלך הרוח הוא בעצם להיות בצ'יל ולדבר על כמה שהחיים טובים הרחק מאנגליה האפורה והקרה. עד שמגיע בלאסט פרום דה פאסט בדמותו של דון לוגאן (בן קינגסלי), יצור רזה, לא נחמד ופסיכוטי שגמר אומר לגייס את גאל לעוד משימה אחת באנגליה. עכשיו אתם יודעים מה הולך לקרות. הלשעבר יגיד בהתחלה לא, הבלאסט ילחץ, הלשעבר יילחץ ויאללה לסצינות הפעולה הקצביות.

אז זהו, שמה שמעניין בסרט הזה הוא שגאל (כמו גלייזר) נחוש לשבור את התבנית הזאת, נחוש לומר לא. הוא באמת אוהב לשבת חסר מעשה בצד הבריכה, הוא באמת הבטיח לאשתו שהוא הפסיק עם כל העניינים האלה, והוא לא הולך לשנות את דעתו. העניין הוא שקינגסלי, במפגן משחק מעורר השתאות, הולך למרר לו את החיים ולהשתין לו על השטיח.

וזהו עיקרו של הסרט. הצילום והעריכה המסוגננים נשארים רוב הסרט בבית, בוילה, באינטראקציה בין גאל ללוגאן ובני ביתו, בדו קרב של ווינסטון וקינגסלי המצוינים. במלחמה בין גסות הרוח, השחרור והאלימות לבין האיפוק, הנימוס וקיום הבטחות.

הבעיה היא שלמעט תצוגת הראווה של קינגסלי את ווינסטון ומספר הברקות ויזואליות בודדות, הסרט אינו נוסק לגבהים של ממש. הוא מיטיב להשאיר אותך בציפיה, אך לא מגיש לך את הרפרפת. התסריט מוגבל ומתעכב על סימבוליזציה פשטנית, בעוד שכולם מחכים לטוויסט, טורטית או איזשהו מפנה.

ובכל זאת, ישנה עוד נקודת אור גדולה בסרט, והיא סצינת האקספוזיציה-ליד-הבריכה - מהשוות והמגניבות שראיתי לאחרונה בקולנוע (אבל עדיין לא שווה את ה-30 שקל). תחמיצו.