מה שהילדים אוהבים: רימיקס

לרוב אני בורח מדליפות שאינן באיכות מרבית ובטח ובטח שמתרחק מריפים שהוקלטו מהרדיו - אומרים שזה פוגע בשיני החלב. רק שבמקרה הנוכחי, הרימיקס של D‰m-Funk (דאם פאנק בשפת העם) לקולטיב החיות הוא מן עילוי כזה שכשיצא לפני מספר ימים רק בגרסה מעפנה שהוקלטה מהרדיו, עדיין לא הצלחתי להחזיק את עצמי ושמעתי אותו בריפיט שעות. למזלכם, רגע לפני שהתכוונתי ללכלך את המדור ולהכניס הקלטה עם סאונד של טרקטור, הגיע אליי הסינגל באיכות מלאה, שבאופן מפתיע ולא מפתיע בו זמנית, נשמעת אפילו יותר טוב ממה שחרשתי עליו כבר.

Passion Pit לקחו את דן בלאק והוסיפו לשיר הרגוע שלו כל כך הרבה אנרגיה וצלילים קסומים שנותנים כוח מול כל הרשע החם שמשפריצה עלינו השמש.

לא עבר חודש מאז שפתחנו את המדור עם רימיקס של גנג גנג דאנס ל-TV On The Radio וכבר היוצרות התהפכו. משני הקטעים האלו יש מסקנה אחת מאוד ברורה: חייבים סופר גרופ של שתי הלהקות - הם יכולים לקרוא לו Gang On The Radio או לחשוב על שם מקורי יותר - וביחד להביא לנו את אלבום השנה. הרי למרות שגאנג גאנג דאנס מעולים, שני הקטעים האלו הם הטובים בקטלוג שלהם, וגם TV On The Radio לא צריכים להסתיר את היצירות המעולות האלו. יאללה, שירוצו לאולפן.

אפשר להתווכח אם לקריירת הסולו של מרק מולמן (האיש המרכזי ב-Ruby Isle) יש הצדקה ובגלל זה, מולמן קרא לחבר ותיק ממניאפוליס - הסולן של ההולד סטדי והאיש החכם ביותר בתעשיית המוזיקה - קרייג פין, במטרה לקבל את הגושפנקא הנחוצה. זה עובד. לשיר יש יופי של אווירה, טקסט חביב וקצב מצוין, וכשפין נכנס בסוף, מקבלים חתיכת סטירה לפנים.

"Blackbird's Echo", החדש Niobe הוא אלבום מוזר. בעצם, כל האלבומים של Niobe הם די מוזרים, נעים בין שקט פסטורלי לרעש צורם בהם Niobe שרה בעדינות שמזכירה זמרת בלוז מהפיפטיז או לחילופין, נערת Twee מהסיסקטיז. מה שמיוחד באלבום החדש הוא שיש בו יותר משלושה שירים טובים, ובאמת כדאי להשקיע בו תשומת לב בכדי להבין אותו לעומק. אני כבר כמעט שם, וזה לא קל, אבל נראה לי שבסוף זה ישתלם.

האלבום החדש של רוק פלאזה סנטרל דלף לפני כמה ימים והוא טוב בדיוק כפי שאפשר היה לצפות. בשיר הנ"ל הם יצאו מהרגלם, שילבו מכונת תופים ובסוף אפילו התפוצצו עם תופים אמיתיים. תענוג מוחלט.

כבר שלושה שירים הגיעו מאלבום הנדירויות הקרב של מודסט מאוס, אך "Satellite Skin", שגם נוגן לייב אצל דיויד לטרמן השבוע, הוא בהחלט הלהיט הכי מיידי ששמעתי מהם כבר זמן מה.

גם האלבום החדש של ווילקו דלף שבוע שעבר. זה קרה בערך דקה אחרי שסגרתי את המיקסטייפ וכמעט ונשבר לי הלב מהעובדה שאצטרך לחכות שבוע לפני שאתייחס אליו. בכל אופן, האלבום מעולה, פי מיליון יותר מהקודם שלהם. לא אכנס בכלל להשוואה אל מול "Yankee Hotel Foxtrot", באמת שמוקדם מדי בשביל זה, אך בהחלט מדובר באלבום רוק משובח שאתם חייבים לעצמכם.

סינגל חדש לשפתיים השחורות שלא קשור לאלבום האחרון והמוצלח שלהם. בדיוק במקביל אליו הגיע גם קטע חדש של רג'ינה ספקטור בשם "שפתיים כחולות" ואי אפשר היה לשים את שניהם במיקס, כי כמה שפתיים כבר אפשר לזרוק על הילדים בשבוע אחד? הייתי צריך לבחור ואני חייב להודות שזה לא היה קשה במיוחד - "שפתיים כחולות" לא התקרב לרמה של הסינגל הקודם של רג'ינה, אותו שמענו שבוע שעבר, וכחול זה לגמרי השחור הישן. השחור החדש זה שחור. סיפור אמיתי.

ואם חשבתם שקיבלתם מספיק גראג' רוק ליום אחד טעיתם בגדול, כי הויואן גירלס - נערות מדוכדכות שכמותן - שוב זרקו עלינו 7 אינץ' חדש.

ליכטנשטיין הן שלוש בנות שוודיות שעושות, כמו רבים אחרים, ערבוב בין האייטיז לשנות ה-2000. הן מזכירות את אלקטרליין ובאותה העת את ליליפוט וקליניקס, ואפילו יש לי הוכחה שאותן הילדים ממש אוהבים - האיש הכי צעיר שאני מכיר הוא זה שהמליץ לי עליהן.

נכון, נכון. מדובר בקטע ישן. פאק, הוא יצא ב-2003, שנה שמרביתכם לא נולדתם בה אפילו. אבל השבוע השיר הזה - שאולי הוא היחיד ששווה אזכור מהאלבום המאכזב הבודד של ג'ייסון פירס, "Amazing Grace" - סגר את פרק הסיום של "נמלטים" וכמעט הצדיק את הפתטיות שגרמה לי לראות את שלוש העונות האחרונות והמבישות של הסדרה הזו.

בזכותו, כל סגירת הפינות היו דרמטית בהרבה (תזהרו, ספויילרים בהמשך) ואשכרה, רק בגלל השירה של פירס, המוות של מייקל - שאני מת שיגיע בערך מהשניה הראשונה בסדרה - היה עצוב לי. זה שיר כל כך מרגש, שכמעט והזלתי דמעה אפילו שהמת הוא ייצור חסר הבעות פנים שחייב להתלחשש גם כשהוא שמח. איזה סיום! והכל בגלל פירס. פתאום ברור למה הכותבים הפסיקו להשקיע בסדרה - הם עלו על טריק: לזרוק זין ולהפיל את הפצצה הזו - שרק אנשים בלי לב יכולים לה - בשלושת הדקות האחרונות של הסדרה. גאוני.