לא סובול, לא קונה

בעניין הבניין

קטעי קישור בין השירים הם עניין שאף פעם לא הצלחתי להסתדר איתו, ולמען האמת מעולם לא הבנתי למה צריך אותו. אדם מנסה להביע את עצמו בצורה הכי מדויקת ומזוקקת שהוא מסוגל – דרך שיר. מה יש לדבר על זה אחר כך בקטעי הקישור בין השירים, ובעצם גם בראיונות? שיר לא זקוק להסברים, ואם הוא זקוק להם עדיף לא לשיר אותו בכלל. אבל יש אמנים שקטעי הקישור שלהם הם אמנות בפני עצמה, כמו מאור כהן, שבהופעות הראשונות שלו עם זקני צפת היו זולגות לי דמעות מרוב צחוק, או עמיר לב, שכל קטע בין השירים אצלו הוא בעצם סיפור קצר.

יצא לי לעשות סיבוב משותף עם עמיר לב ולהקשיב לסיפורים הקצרים שלו, שדרך אגב אף פעם לא חזרו על עצמם. זה היה כמו להופיע ולהיות קהל בו זמנית, חוויה די מרעננת. כמה שלא הקשבתי לו לא הצלחתי ללמוד את האמנות הזו. כנראה זה משהו שנולדים איתו. מה שכן נשאר לי מהסיבוב הזה, זה סוף סוף קטע קישור אחד. סיפור שעמיר סיפר לי.

כשהתכוננו להופעה המשותפת הכנתי לעמיר דיסק עם שירים שלי שקבענו לנגן. הדיסק הזה היה מונח אצלו במכשיר הקומפקט דיסק כמה שבועות, ומדי פעם הוא ניגן איתו.

עמיר גר ביישוב קטן בגליל, מוקף כפרים ערביים. מטע הזיתים שצמוד לבית שלו שייך לערבי זקן מאד, אולי בן תשעים, וכל בוקר האיש הזה מגיע מהכפר הסמוך למטע שלו, מטפל קצת בעצים, מנכש עשבים או מה שלא עושים במטע זיתים, ובדרך חזרה לכפר עוצר לשתות כוס קפה אצל עמיר.

באחד הבקרים, כשנכנס לשתות קפה, הוא התעניין בנימוס מה עמיר עושה בימים אלו. עמיר סיפר לו שהוא עובד על הופעה משותפת עם זמר אחד – יהלי סובול. הזקן שאל את עמיר אם יש לו משהו של הזמר הזה שהוא יכול להשמיע. הדיסק כאמור היה כבר במכשיר. עמיר ניגש אליו והפעיל אותו, ושיר שלי, "הקונפורמיסט", התחיל להתנגן, אולי אתם מכירים אותו – "סגרו את קולנוע פריז ומילאו אותו מלט, שהבניין מעליו יהיה יותר יציב..."

הזקן לגם מהקפה והקשיב בשתיקה עד הסוף. כשנגמר השיר עמיר עצר את הדיסק ושאל את הזקן בסקרנות, "נו, מה אתה אומר עליו?"

הזקן הרהר לרגע ואז אמר, "תגיד לחבר שלך, הזמר, שמלט זה רק האבקה. אם רוצים שהבניין באמת יהיה יותר יציב צריך לערבב את זה עם מים, חול וחצץ, ולעשות מזה בטון."