עבודת אלילים

גם אם במקרה יצא ככה שהעונה החדשה של "כוכב נולד" עולה בשבוע שאחרי הכתרתו של האליל האמריקאי החדש, התזמון מחייב את "כוכב" להיות השנה עוד יותר ממה שהייתה. אחרי השואו שקיבלנו בגמר "איידול" הגיע הזמן שנדרוש יותר מהתכנית שבמילא מחקה את הפורמט ההוליוודי, גם אם לא נשמע אף פעם הודאה רשמית בכך. וזה לא שדרוש לנו מסמך חתום בידי עו"ד (יש לנו עיניים, זה מספיק), אבל אם כבר כמו, אז עד הסוף.

תכנית הכרזת המנצח של "איידול" הייתה דוגמה ומופת לעולם כולו לאיך שטלוויזיה מהסוג הזה צריכה להראות, וחרף ההבדלים בין היכל נוקיה שלנו לתיאטרון נוקיה המפואר בלוס אנג'לס, אין מניעה אמיתית שגמר ניצנים או ווליום כינרת או איך שלא ייבחרו למתג ולמקם את מופע הסיום של "כוכב נולד" העונה, ייראה כמו מיליון דולר שהם 3,960,000 מיליון שקל נכון להיום.

סדר גודלו של מופע הגמר נמדד בשורת מופעי האורח שכללו אמנים גדולים ודגולים כמו קווין, סינדי לאופר, ליונל ריצ'י, קיס, קית' אורבן, פרגי והבלק אייד פיז והרשימה עוד נמשכת, אבל לא רק. בקהל אפשר היה להבחין בגברת קייטי הולמס לבית טום קרוז, נושאת על ברכיה את צאצאית המלוכה ההוליוודית, סורי, שנוכחותה באולם לבדה העידה כמה חם הוא המושב עליו אמה יושבת. מתכנית טלוויזיה חביבה ומדוברת, איידול הופכת עם השנים ללגיטימית גם בצמרת הידוענים, אבל בעיקר בצמרת האומנים שתמכו בה בגמר ולאורך העונה כולה (סלאש למשל, בחיים לא היה מגיע לתכנית אילולא אדם למברט). בכל העונות של איידול לא נצפתה תמיכה גורפת שכזו בפלטפורמת הריאליטי הבעייתית מראש, והתמיכה הזאת היא בין היתר מה שאפשר את הספקטקל הבימתי הזה.

מכונות מכירת עותקים משומנות שגם מעניין לשמוע מה הן אומרת כמו עברי לידר או שלמה ארצי, ביקרו בעבר ב"כוכב" ומשום מה לא תמיד תורגמה נוכחותם למופע הגמר הגדול (וכשריטה כבר הופיעה שם זו היתה חתיכת פארסה). יחד עם זאת, גם ההתאמה שבין סוגי האמנים אותם "כוכב" מייצרת או מקדמת, לבין סוגי האמנים המשתפים עמם פעולה בביצועי הגמר (ליבי רן עם נינט?!?), לא הצליחה לייצר את החשמל והצמרמורת שהופעתן המינימליסטית של סינדי לאופר ואליסון אירהיטה ייצרה, או את ביקוע הגרעין שההופעה של אדם וקיס יצרה (אחד החיבורים המתבקשים והופעת רוקנ'רול בועטת בסטנדרט אצטדיוני) וכן, גם את הרגע הפופי הנינוח שההופעה של כריס עם קית' אורבן סיפקה.

את כל הרגעים האלה, עטף ריאן סיקרסט (לכל הדעות לא צביקה הדר), במפגן כריזמטי מרשים (והאמת מפתיע) ובתזמון מדויק של רגעים כובשים מהעונה. אין צופה שלא תהה אם הופעתה של טטיאנה, שפרצה את השומרים ופצחה בשיר בכל מחיר, הייתה מבוימת או מאולתרת. אז זהו שבהוליווד אין כזאת מילה מאולתר, יש מבוים שאשכרה מצליח להראות מאולתר, כי הוא מבוים כל כך טוב. בדיוק כמו אותו רגע בו פרצה השופטת קארה דיוגווארדי אל הבמה, התעלתה בשירתה על סלסוליה של נערת הביקיני, ופשטה את שמלתה לביקיני משלה. "הכל בשביל הצדקה" היא אמרה, כי באיידול לא רק שיודעים לעשות טלוויזיה, יודעים גם לתת לצדקה – וחשוב מכך – יודעים איך לתת לצדקה.

לא משנה מה צפוי לנו ב"כוכב נולד" הערב, כמה דברים אפשר להגיד בוודאות; לא נהיה מוכנים לקבל עוד תכנית אודישנים שהיא דאחקה על אנשים בלי מודעות עצמית; לא נהיה מוכנים לקבל 90 אחוז זמן מסך לצוות השופטים התורן; לא נהיה מוכנים לקבל נכה על כסא גלגלים שגם יודע לשיר וזה נורא מרגש את צביקה, שמחליט לארח אותו באחת התכניות ולא, לא נהיה מוכנים לקבל בדיחות קרש על מצע של פרומטר בתזמון שמצליח לעורר מבוכה.

מאחר ועוד לא ראינו ובכל זאת תכניות האודישנים מוקלטות מראש, אז את שנעשה אין להשיב - ונקווה שלא נרצה להשיב - מה גם שהתקווה עדיין זורחת מהפה המלוכלך של דנה אינטרנשיונל. אבל עד הגמר יש עוד זמן - מספיק זמן בשביל לצפות בגמר איידול שוב ושוב. להריץ אחורה, להעביר קדימה, להקפיא ולהפנים. ככה עושים טלוויזיה.