וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"בית בחצי הדרך" של קתרין נואל

26.5.2009 / 12:28

חיה של משפחת וורסטר משתנים באחת כאשר בתם הבכורה מאובחנת כחולת מאניה דיפרסיה. מתוך "בית בחצי הדרך" של קתרין נואל

בלילות באה הנערה ועמדה בקצה החצר. מתוך מטבחו הלא מואר יכול פ??יי?ט?ר וו?ר?ס?ט?ר להבחין רק בגזרתה הכהה, גבנונית במעילה הכבד, עומדת מתחת לעץ האלון. מכונית חלפה, אורותיה שטפו. כפור כיסה את העשב, ולרגע הבהבה דמותה הגזורה על רקע המדשאה הכסופה, כמו היתה תשליל של תצלום. היא לא נשענה אל העץ כי אם עמדה, רצינית וקשובה, מביטה מעלה אל חדר בנו של פייטר. יציבתה היתה זקופה עד כאב.

שעת חצות קרבה. פייטר משך קופסת חלב מן המקרר. הוא הדליק את מנורת התקרה וכיבה אותה מיד משחש עצמו כה גלוי לעיני הנערה שבחוץ. מעליו נשמעו הרעשים הרפים של בתו המתהלכת כה וכה בחדרה. היא היתה בת שבע-עשרה והחלה להראות סימנים של אותה תזזית לילית שייסרה גם את פייטר.
הוא הצית את להבת הכירה, אדוות כחולות של אש. לאורה מזג חלב לתוך קלחת אמייל, הוסיף קינמון ואגוז מוסקט וכף של ברנדי. קשקשים קטנים של קרח כיווצו את פני החלב: הוו?סת של המקרר יצא מכלל פעולה ולא היה אפשר עוד להנמיך את מידת הקור. אשתו, ג'ורדנה, אומרת לפעמים שהם חיים בחמישים ואחד אחוזים, עם כל הדברים שפועלים במידה מספקת, או בחלק מספיק של הזמן, כך שאין הצדקה להחליף אותם: צדו השמאלי של נגן הדיסקים נזקק לתמיכה בערמה של כתבי עת, את ברז המקלחת הם פותחים וסוגרים בעזרת צבת, המרתף מוצף מדי שנה בגשמי האביב. הם התרגלו לביצים מקרקשות בתוך קליפותיהן כרעשנים ולעגבניות קפואות למחצה, ב?ו?ציות ותפלות.
הוא מזג חלב לספל ובדק שוב את החצר. הנערה עדיין שם. עכשיו דצמבר; הם גרים בניו המפשייר; לא קר לה?

היא עדיין היתה שם באחת, כשירד להכין לעצמו עוד ספל חלב. אחר כך הצליח לישון עד ארבע, ואז היא כבר נעלמה.

בשש הכין קפה וטיפס במדרגות כדי להעיר את הילדים לתחרות השחייה. לשמע נקישתו פתחה אנג'י את הדלת בתנופה. "אבא!" קראה וקולה נשמע מלא חדווה.

"ששש, הבאתי לך קפה."
"אתה נהדר, נהדר, נהדר." היא נטלה את הספל והוא היטלטל בתנועה מסוכנת עד שטיפות אחדות ניתזו על חולצתה. בתו היתה תמיד שוקקת, אבל באחרונה היו פרצי ההתלהבות שלה עזים יותר ולעתים היו מתנפצים בלי אזהרה מוקדמת אל תחתיות הנרגזו?ת. זה הזכיר לפייטר - שהיה צ'לן - כמה מן המוזיקאים שהכיר. אבל היתה לו הרגשה שאנג'י תתבגר ותצא מן השלב הזה, כמו שהשתחררה מנרפ?ו?ת קודרת באביב שעבר.
אנג'י הזיזה ברגלה ערמת בגדים וחשפה שטח על הרצפה שתוכל להניח עליו את הספל. "אני רוצה לקרוא לך את זה."

היא מיהרה אל שולחן הכתיבה. הוא התכופף בזהירות כדי להרים את הספל מתוך אנדרלמוסיית הבגדים, ספרי הלימוד, צלחות עם פרוסות קלי קשות. "מתי קמת?"
"הייתי ערה. תן לי לקרוא לך את המאמר שלי."
"את מתרגשת לקראת התחרות? את זקוקה לשינה—"
"אני אנצח בתחרויות שלי ממילא." היא חיפשה בין דפי הנייר התלושים שכיסו את שולחנה. דפים אחדים נפלו לרצפה. "הנה זה. תקשיב: 'בעיות סביבתיות באלסקה חייבות להיות בעדיפות לאומית ראשונה. כשאנו פותרים את בעיית ההתחממות הארקטית אנחנו מטפלים גם באבטלה ובצורות רבות של התמכרות, אם לא בכל צורותיה..."

פניה זרחו. פייטר מצא מקום לשבת מכווץ על קצה מיטתה. הוא היה עייף והתקשה לעקוב אחר דבריה. הוא האזין לקולה עולה ויורד, ומדי פעם אמר, "יותר בשקט."

לאנג'י היו גבות כהות ישרות כשל אמה?. לבד מזאת דמתה במראה? לצד משפחתו של פייטר: עצמות לחיים גבוהות, עיניים כחולות צרות, שיער בלונדיני. כתפיה היו רחבות ככתפי גבר. בעונה הזאת ניצחה כמעט בכל תחרות שהשתתפה בה, ושברה את שיא המדינה בשחייה למאה מטר בסגנון פרפר. אחר כך שברה גם את השיא של עצמה. אפילו נדודי השינה של החודש האחרון לא השפיעו כמדומה על כוחה במים. מאז שנת הלימודים הראשונה בתיכון כל מיני מכללות חיזרו אחריה ושלחו לה קטלוגים עם תמונות של סטודנטים מכל העולם לומדים על המדשאה. עתה, כשקרבו מועדי ההגשה של טופסי המועמדות, הגיעו שיחות טלפון בשעת ארוחת הערב, פתקים בכתב יד ממנהלים וממאמנים. הקופצנות שלה והתרוממות הרוח היו מובנות בהתחשב בכל תשומת הלב והלחצים.
"לאיזה שיעור זה מיועד?"

"זה בשביל ציון בונוס. ששש... ' בעיית חסרי הבית יכולה להיפתר באותם האמצעים שבהם אנחנו מתקנים נזק סביבתי: אם כל משפחה תתרום מכונית אחת. מיזוג האוויר קורע את שכבת האוזון, ובעקבות כך נוצרת התחממות גלובלית ויש צורך בעוד מיזוג אוויר. כשאנשים מתים—'"
"אנג'י. אנג'י."
"מה?" אמרה נרגזת, בלי להרים את מבטה.
"את צריכה להתכונן. את יכולה לעבוד על המאמר היום אחר הצהריים. או ביום ראשון. בואי תשתי קצת—"
"אני בדיוק באמצע."
"מתי את חושבת שאת—"
"תיכף. תיכף אחרי שאסיים את זה."
הוא הניח את הספל על שולחן הכתיבה. "אחרי התחרות אני רוצה שתוציאי מכאן את האוכל."

היה רעש מצדו של החדר, חלוש כל כך עד שפייטר לא היה בטוח ששמע משהו עד שהרעש חזר ונשמע, גירוד רך. יש עכברים בקירות הבית. "אני רוצה שתוציאי את האוכל הלילה," הוא אמר - ואז בדיוק צץ והופיע אל מחוץ לארון אף. שערות שפם ארוכות, ואז פ?נ?י חו?ם-שמנת של חתול סיאמי.

"פ?ו?לית!" קראה אנג'י. היא מיהרה וחצתה את החדר. החתולה נסוגה אל תוך הארון. אנג'י צנחה על ברכיה והושיטה את ידה פנימה. היא אחזה בחתולה מתחת לרגליה הקדמיות ומשכה אותה החוצה, וגופה השמנתי נמתח כמו טופי. היא נשקה לחוטמה. "התעוררת?" נשיקה. "את רעבה?" נשיקה נשיקה נשיקה.
"חתול גר אצלך בארון?"
נשיקה, נשיקה. "הם עמדו להרדים אותה. יש לה סימן כזה כאן, כמו פ?ו?ל של קפה. נכון, פ?ו?לית? כן, יש לך."
לבת שלו יש חתולה בארון. הוא ידע שעליו לכעוס. שאשתו היתה כועסת.
"פולית היתה בבית גידול לבעלי חיים גזעיים, וכשהרחם שלה חדל לפעול הם זרקו אותה למכלאה."
"מה עשית במכלאה?"
"נכון שהיא יפה? אתה מאמין שמישהו יכול לעשות דבר כזה?" אנג'י שפשפה את פניה כנגד צלעות החתולה. לפולית היו עיניים פוזלות ומבע של חוסר נחת חמצמץ, כמו שיש לכל החתולים הסיאמיים, אבל היא גרגרה בקול רם. "אלוהים, פתאום חשבתי על עוד משהו."

היא הסיטה את זרועה אל מתחת לחתולה, מיהרה אל שולחן הכתיבה, מצאה עיפרון ומבלי לשבת רכנה כדי לכתוב. "החור בשכבת האוזון קשור למכלאות," אמרה. "אם נעניק יותר תשומת לב לחיותאזלאנצטרך—"
"לאט. אני בקושי מבין אותך."
"אף אחד לא מבין שכל זה קשור. אני צריכה לכתוב את זה."
"אמא שלך לא תהיה מרוצה בקשר לחתולה."
אנג'י הסתובבה ופנתה אליו. "אל תספר לה. תגיד לה שזה בסדר מצדך."
"את מוכנה להתארגן?"
היא הנהנה. "אתה תגיד לאמא שזה בסדר? בבקשה?"
"נראה."
"תודה, מותק, תודה לך." היא נשפה לעברו נשיקות מקצות אצבעותיה. אחר כך פנתה והחלה לשרבט את המשך המאמר.
הוא הרגיש הקלה כשיצא שוב אל המסדרון וסגר את הדלת על פעלתנותה המשולהבת של בתו.

***

אנג'י כרעה וטבלה את משקפי השחייה בבריכה. היא העבירה את אגודלה סביב מסגרות הקצף היצוק של בתי העין. ברגע שהרכיבה את המשקפיים היתה כמעט בלתי מוכרת לפייטר, שיער הבלונד נסתר מתחת לכובע השחייה, והיא מנערת את זרועותיה המוצקות. רוב בני הנוער של קו?רט הלכו לתיכון קו?רט, אבל הפינה הדרום-מזרחית של העיר - שבה התגוררה משפחתו - השתייכה לבית הספר המחוזי של אפ?לפילד, העיר הסמוכה. בגד הים התחרותי השחור של אנג'י נשא את האות האדומה א על החזה, ו-א נוספת, קטנה יותר, היתה על הכובע.

שמש חורפית האירה מבעד לחלונות הגבוהים המלוכלכים במרכז הספורט של המכללה. האולם היה חמים. הריח העז של הכלור, הדומה כל כך לאקונומיקה, והדהוד הקולות כנגד האריחים, גרמו תמיד לפייטר לחשוב על ימי התיכון שלו, כשנהג לקחת את הצ'לו מקווינס עד מנהטן ולנגן שם ברכבת התחתית תמורת כסף. אילו הרשה לעצמו, היה יכול ללכת לאיבוד בזיכרונות במשך חצי מהתחרות.

במקום זאת, כרך את זרועו סביב כתפיה של ג'ורדנה והתמקד בשחיינים. כמה חבורות עמדו ושוחחו; אחרים התמתחו על רצפת הבטון. מערכת הכריזה השמיעה קרקוש, וגבר קרא את שמות תלמידות התיכון שישחו בסגנון מעורב אישי. כשאמר אנג'לה וו?ר?ס?ט?ר, נשמעו תשואות מקרב נבחרת אפ?לפילד. פייטר חיפש ביניהם, ואיתר את בנו. לו?ק לבש את הטרנינג של הנבחרת, ידיו בכיס הקדמי של החולצה, והברדס מכסה את שערו הקצר. הוא היה בן שש-עשרה, צעיר בשנה וחצי מאנג'י. בקבוצה אחרת היה לו?ק עשוי להיות כוכב, אבל אנג'י האפילה על שאר שחייני אפ?לפילד. אנג'י מתחה את זרועותיה מאחורי גבה. בכתפיה הגדולות מכפי מידתה ובמשקפי השחייה הצהובים היא נראתה כמו גמל-שלמה.

"מתי באת למיטה אתמול בלילה?" שאלה ג'ורדנה. "הנערה עדיין היתה שם?"
"יש בה משהו הרואי, את לא חושבת?"
"אני הייתי ככה בנוגע אליך," אמרה ג'ורדנה. "נערות בגיל העשרה הן פשוט ככה."
"אנג'י לא כזאת."
היא משכה כתף אחת בתנועה האופיינית לה. הוא פשטני מדי. "אנג'י היא אנג'י."

שערה הכהה המתולתל של ג'ורדנה התקרזל באולם השחייה הלח. היה לה אף דק וחד וסנטרה - גם הוא דק וחד - נטה כלפי מעלה. היום לבשה סוודר שחור שהשיר פקעות צמריות ושהיה ברשותה לפחות מאז ימי התיכון, ודחקה את שוליו לתוך מכנסי ג'ינס של נער שהיו קטנים על לו?ק. פייטר לא עייף מעולם מלהביט בפניה, בזוויתיו?ת שלהן ובבינתן. היא היתה יפה בעיניו עד כאב, גם כשהיה יכול לראות איך בעיני מישהו אחר היא יכולה להיראות פשוטת מראה, אפילו מכוערת. היא דחקה את שרווליה אל מעל?ה זרועותיה, שהיו חלקות וז?יתיות, והתנועה עוררה אותו באופן מוזר. הוא צריך לספר לה על החתולה. אחר כך, אחרי התחרות.
בתם עמדה על ברכיה והתיזה מים מעלה אל זרועותיה ורגליה. אחר כך עלתה על אדן הזינוק והחלה לייצב את תנוחתה. לכל אורך שורת השחייניות נערות אחרות עשו כמותה, בהונותיהן מעבר לקצה אדן הזינוק, רגליהן כפופות קמעה, ידיהן בין רגליהן. מישהי היטיבה את הכובע על ראשה. נערות נסוגו לאחור ובחנו את עמדתן ואחר כך שבו והתקדמו למקומן.

המזניק שלף צופר אוויר ידני מכיס מעיל הספורט האדום שלו. הנערות השתתקו ועשו התאמות של הרגע האחרון, שלחו יד כדי לשפר את מיקום משקפי השחייה על העיניים ותפסו בידיהן את קצה אדן הזינוק.

"למקומות—"

השחייניות נמלאו מתח. ליד פייטר כיסה ילד קטן את אוזניו. נשמעה תרועה ומיד אחר כך עוד אחת: מישהי זינקה לפני הזמן.
פייטר וג'ורדנה נאנקו. הוא לא שם לב שהוא עוצר את נשימתו עד ששחרר אותה. המזניק היה צריך להשמיע את התרועה פעמיים נוספות למען הנערות שלא שמעו אותה במהלך הצלילה הראשונה הממושכת לתוך המים. אחדות מן הנערות הוסיפו כמה גריפות תרגול במים קודם שפנו ושבו בשחייה, ראשן מעל המים, אל עמדות הזינוק.

"זאת היתה אנג'י?" הוא שאל את ג'ורדנה, אף על פי שידע שזאת היא.
"איזה חרא!"
בין ההורים הלבושים בקפידה בחליפות ספורט מכותנה ארוגה ובחולצות טרנינג, התבלטה ג'ורדנה בגובהה, בשיער הפרא הכהה שלה ובבגדיה הישנים. ואף לא אחת מן האמהות האחרות צעקה איזה חרא - אף שהיו עשויות למלמל זאת - כשהילד שלה פישל. פייטר פנה ממנה כדי שלא תראה שהוא מחייך; לפעמים החיבה שלו גרמה לה להרגיש שהוא מתנשא מעליה.
"השחייניות מתבקשות לתפוס את מקומן."
השחייניות נעו ברישול והסתדרו בשורה. נערה בבגד ים ירוק-על-ירוק מתיכון ויטמן אמרה משהו לאנג'י. היא צחקה והשליכה את ראשה לאחור. הצחוק הדהד באולם המהביל. הנערה האחרת לבשה מבע זועם.

"יואילו השחיינות בבקשה לתפוס את מקומן."
אנג'י היתה השחיינית היחידה שלא עמדה במקומה. עדיין צוחקת, היא הציבה את רגליה על אדן הזינוק ואחר כך התכופפה כדי לאחוז בקצהו. כשהמזניק אמר, "למקומות," נמתח גופה כמו גופן של האחרות, אלא שפניהן היו מקובעות וקודרות, ופניה נשאו צל של חיוך לעגני. הצופר נשמע, חמש מן הנערות זינקו לפנים, ואנג'י יצאה פעימה אחת אחריהן.

שחיית הפרפר לא דמתה כלל לפרפר. זאת היתה תנועת שיסוף. אנג'י קרעה את המים לאורך המסלול, השיגה את השחיינית שבמקום החמישי ואחר כך המשיכה קדימה בלי שהפסיקה מתנופת הגריפה כדי לנשום, עברה את הנערה שבמקום הרביעי ואחר כך את זו ששחתה במקום השלישי בדיוק כשהגיעו לפנייה הראשונה. זה היה כאילו היא והשחייניות האחרות קשורות לגלגלת; ככל שאנג'י נמשכה קדימה, האחרות נמשכו לאט לאחור. היא הדביקה את השחיינית השנייה. כשהרימה אנג'י את ראשה לבסוף כדי לנשום - משקפיים צהובים מכסים את עיניה, פיה כמעט מרובע - היא נראתה משונה, יצור זר, זרועות מתרוממות באחת מאחור ככנפי ענק.

היא חבטה בשתי ידיה בקיר, הרימה את ברכיה ודחפה ברגליה כדי לזנק לאחור. בסגנון מעורב אישי השחיין נדרש לעבור מסגנון פרפר לשחיית גב ואחר כך לשחיית חזה וממנה לסגנון חופשי. אנג'י עלתה למקום השני בבריכה הראשונה של שחיית הגב, ומעט-מעט התקרבה אל הנערה בבגד הים הירוק. במהלך שתי בריכות הן שמרו על שוויון. כשפנו לבריכה השנייה של שחיית חזה, פניה של הנערה האחרת היו ארוכות מתשישות.

"היא מושכת קדימה!" הוא היה חייב לצעוק כדי שג'ורדנה תשמע אותו. הוא צחק: שחיית חזה היתה הסגנון הגרוע ביותר אצל אנג'י. קבוצת אפ?לפילד עמדה על רגליה מעבר לבריכה. פייטר ראה את חברתה של אנג'י, ג'ס, מקפצת שוב ושוב וצורחת. לו?ק הקיף את פיו בכפות ידיו כגביע. אנג'י הגיעה לפנייה ועברה לסגנון חופשי. הנערה בבגד הים הירוק נסוגה לאחור לאחר שעוד שתי שחייניות השיגו אותה. אנג'י הסתובבה מתחת למים לצורך ההיפוך בפנייה ושבה לחתוך את המסלול בבריכה האחרונה. סביב פייטר ובתוכו היה נחשול של קולות: אנג'י, אנג'י, אנג'י, אנג'י.

אנג'י הכתה בקיר. היא הרימה את ראשה ואחר כך הביטה סביבה, ואז צעקה והניפה את זרועותיה באוויר כבוכנות, שיניה חשופות. היא השתמשה בידיה כדי להחוות לעבר קבוצתה בתנועה סוחפת שפירושה הריעו, הריעו. הרעש שכך. פעמים רבות בעבר ניצחה אנג'י בתחרות הזאת נגד המתחרות האלה. היא הוסיפה לשאוג, הולמת במים. פיה היה חתוך בזיגזג, כמו צוואר בקבוק שבור. הבריכה דממה לבד מקולה.

פייטר וג'ורדנה פילסו את דרכם אל האזור של קבוצת אפ?לפילד. מחוץ למים אנג'י נעדרה חן. גובהה הביך אותה, ולכן כתפיה נשמטו לפנים. בכתפיים מעוגלות, עדיין עם הכובע על שערה, דיברה בהדגשה אל נער מצחקק שצווארו היה זרוע אדמומיות משריטות סכין גילוח ומפצעי בגרות. "שחיתי את התחרות שלי," אנג'י אמרה. "אם אתה שוחה תחרות של מישהו אחר, אתה נדפק בתחת—"
"אנג'י!" אמרה ג'ורדנה.
"בתחת. לא שהקבוצה שלהם לא מזופתת. אני חושבת שיכולתי לשחות בתחרות הזאת ביד אחת. זה מה שאני צריכה לעשות בפעם הבאה, עם יד אחת. אבל המאמנים מניו יורק עוקבים. אתה רואה את הבחור ההוא? לא, א?ל ת- אלוהים. הוא ראה שאתה מסתכל. הוא היה בכל תחרות."
פייטר נבוך - מה היא עושה? - הוא נכנס ביניהם כדי לחבק את בתו. "שחית נהדר."
"היי. היי! אני רק אומרת לו משהו." היא עקפה את פייטר ואמרה לנער בקול חזק עד כמה שאר חברי נבחרת השחייה מזופתים, כמה כל נבחרות השחייה בניו המפשייר מזופתות, כמה טיפשים האנשים בתיכון אפ?לפילד. הנער, עדיין מצחקק, ניסה להיכנס לדבריה פעם או פעמיים - אני צריך ללכת - אבל אנג'י דרסה אותו בדיבורה. לבסוף העניקה לו חיבוק דוב והוא נמלט. "תשחה את התחרות שלך!" היא קראה.
"אסור לך להגיד דברים כאלה," אמרה ג'ורדנה. "אלוהים אדירים, אנג'י, זה היה גס."
אנג'י, זוהרת כולה, נראתה כאילו לא שמעה. "שום עצה לא תשנה לו ממילא. כל הנבחרת הזאת מזופתת. כל מה שמעניין אותם זה מין."

פייטר שלח אל אשתו מבט של אזהרה. הוא לא רצה להרוס את אושרה של אנג'י. "שחית נפלא," הוא אמר.

"הבחנתם בנשימה שלי. שמתם לב? נסיתי לא להסגיר יותר מדי. אם כולם ידעו, הם ילמדו איך. אז תהיו מאות מאות בשקט."
ג'ס, חברתה הטובה של אנג'י, באה והופיעה מאחוריה. היא היתה גבוהה כמעט כאנג'י, עם אותן כתפיים רחבות ויציבה גרועה. מסביב למותניה היא כרכה מגבת חומה שנשרכה על הרצפה מאחוריה. ג'ס לא הגיבה לנוכחותם של פייטר וג'ורדנה לבד מהרכנת ראש קלה, לא הנהון של ממש. היא היתה ביישנית בחברת מבוגרים; פייטר כבר הבין שבכל פעם שראה את ג'ס היה הקשר איתה צריך להתחיל שוב מאפס. לאנג'י היא אמרה, "אנחנו צריכות לגשת לרכז החוג."

"יש לנו המון זמן. בכל אופן, הם יחכו לי." ולהוריה אמרה בקול מאולץ, צפצפני, כקולה של גננת: "ג'ס ילדה כל כך טובה!"
ג'ס קיפצה על בהונותיה והביטה סביב. "הם לא יחכו. נו כבר."
"את צריכה ללכת," אמרה ג'ורדנה לאנג'י.
"אולי את צריכה ללכת."
"מה נכנס בך?"
אנג'י צחקה.
"כדאי שתלכי ותירשמי," אמר פייטר.
אנג'י נתנה בו מבט מוזר, ארוך ורציני. היא צידדה את ראשה כמנסה להבין דבר מה. אחר כך הנהנה והלכה בעקבות ג'ס.
ג'ורדנה הביטה בפייטר. הוא הבחין שידיה רועדות מעט.
"היא ניסתה להצחיק," הוא אמר.
"היא לא היתה יכולה לשחות ככה אם היא היתה על סמים, נכון?"
באחרונה שבה ג'ורדנה וחזרה לעתים קרובות לדאגה הזאת. בקרבת רכז החוג אנג'י דיברה בקול רם וצחקה. הוא אמר, "היא היתה ערה רוב הלילה. הלחץ מכביד עליה."
ג'ורדנה משכה בכתפיה ופנתה ממנו. "אני מניחה שאנחנו בני מזל. הבת של ב??ת' נעשתה קשה מאז שמלאו לה שלוש-עשרה."
שריקת משרוקית נשמעה והנערים הסתדרו בשורה למש?חה מאה מטרים בסגנון חופשי. הוא וג'ורדנה עשו את דרכם בחזרה אל ספסלי הצופים. זה המשחה החזק ביותר של לו?ק, אחרי מאה מטרים שחיית גב. כרוב השחיינים הוא לבש מעל הספ?ידו? מכנסי ספורט קצרים, שאותם פשט מעליו רק ברגע האחרון. היה ללו?ק שיער חלודה חום, קצוץ קצר כל כך שהתייבש מיד; והוא ניחן במצח כבד ובולט. בתנועה אחת משך מעליו את מכנסיו, בעט אותם הצדה ועלה על האדן.

בדיוק כשנשמע הצופר והשחיינים זינקו לאוויר, אנג'י השמיעה לפתע זעקה משולי הבריכה.

היא היתה בעיצומה של ריצה על פני הבטון הרטוב לעבר מסלולי התחרות. ממרחק של מטר אחד מהמים השליכה עצמה בקפיצת ראש מקושתת, שנתז פגיעתה במים כמעט לא נתפס בחושים.
ידה של אשתו התעופפה אל פיה. היה רגע של דממה משותקת, ואז מארגני התחרות מיהרו ורצו לעבר שפת הבריכה וג'ורדנה פילסה את דרכה בתוך קהל ההורים המפטפט פתאום. פייטר הלך בעקבותיה. המזניק השמיע תרועה מכאיבה בצופר האוויר; אחדים מן השחיינים הרימו את ראשם, מבולבלים, והביטו סביבם. לו?ק עדיין לא שמע את התרועה; הוא נע קדימה בהתמדה.
"במה היא משחקת?" שאל שופט מסלול אחד את רעהו. "היא מאפ?לפילד?"
צופר ההזנקה הריע פעם נוספת; אנשים הצמידו את ידיהם לאוזניהם.
אנג'י שחתה לאורך קרקעית הבריכה. אדי כלור התעננו מעל למים. תנועות החתירה שלה זהרו באורח מוזר מבעד לעכירו?ת.
ג'ורדנה פנתה אל פייטר. "תוציא אותה. אתה מוכן להוציא אותה?"
"מה היא חושבת לה?" הוא רטן.
ג'ורדנה היתה על סף דמעות. "פייטר, משהו ממש לא בסדר."
פייטר הסיר את משקפיו, את נעליו וגרביו, את מעילו. לפעמים היה קולט את כובד הדברים רק באמצעות ג'ורדנה. הוא הנמיך עצמו בסרבול לתוך המים. חומם הפתיע אותו. הוא ביצע תנועות חתירה אחדות - בגדיו הקשו עליו את התנועה - אחר כך צלל אל מתחת למים.

"בית בחצי הדרך", קתרין נואל. מאנגלית: תלמה אדמון // ספרית מעריב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully