"אני לא מסוגלת לפגוע"

שלא כמו דמותה ב"חשופים", שמגיעה לסיומה מחר, צופית גרנט שומרת את מרב בן בסט רק לאנשים רעים מהספורט. עינב שיף חושף

  • צופית גרנט
  • חשופים
עינב שיף

לא נעים להודות, אבל מקרה התקיפה של סמנכ"ל רשת, שירה מרגלית, תפס את "חשופים" ואת דמותה של צופית גרנט בתזמון מושלם. העורכת מרב בן בסט, אותה משחקת גרנט, הותקפה בעצמה על ידי אלמונים ומעלה רובד נוסף שהסדרה מביאה על בסיס יומי, של דמיון בין אמנות למציאות. "זה ממש קטע, כי אנחנו צילמנו הרבה לפני שזה קרה עם שירה", היא אומרת לוואלה! תרבות בראיון לרגל פרק סיום העונה השניה של הסדרה, שישודר מחר (ד') בערוץ HOT 3. "ראיתי אתמול את הקליפ שהכינו על זה, שלא ראיתי לפני כן והוא די הפתיע אותי. איזה מסר יש לזה? האם זה מסר נכון? הרי אתה לא יכול ללכת להרביץ לבן אדם אחד והתופעה תיגמר, יש עוד אנשים שאחראים למה שקורה בטלוויזיה".

עוד בוואלה! NEWS

מהייטק ועד למשרדי ממשלה: התואר שיפתח לכם דלת לעולם מרתק ומרגש

בשיתוף המכללה האקדמית כנרת
לכתבה המלאה

זה עניין סימבולי, לתפוס את הבן אדם שמייצג את התופעה.

"לא בטוח שזה הבן אדם שהוא הסמל. העורך הוא לא הסמל, מה עם המנכ"ל, מה עם בעלי המניות. הרי יש הבדל גדול בין התפקיד של אבי ניר לתפקיד של שירה מרגלית – מי הסמל כאן? למה לא מיקי חיימוביץ? כי מישהו חושב שהיא רק מקריינת? אנחנו טוענים שאנחנו עם ולא עדר, שאנחנו מסוגלים לקחת אחריות על מה שאנחנו אומרים. אז מיהו הסמל? תחשוב על ההשפעה של הפנים שמקבלות מכות".

בכל זאת, יצא שהסדרה, בניגוד להגדרה הטלנובלית שלה, הלכה גם על קו ריאליסטי למדי.

"בחלקים מסוימים זה נכון ובחלקים אחרים זה לא נכון. הייתי מעדיפה שהסדרה תיצמד לגמרי לדברים, גם אם הם מוקצנים ואפילו עתידניים, נבואיים. זה עלא הכיפאק מבחינתי. היו דברים בסדרה שהיו אמורים להצמיד אותה למקור שמכנים אותו טלנובלה. אם זה היה תלוי בי, הסדרה הייתה נתפסת לעולם ריאליסטי, אבל בעצם זה לא משנה כמה שאנחנו ריאליסטים, המציאות עולה על כל דמיון. גם אם נהפוך את מרב בן בסט לאדם ללא גבולות, בסופו של דבר, אם היינו מצמידים במשך 10 שנים לחברת חדשות חמישה מספרים ולכל אחד היינו מדביקים תפקיד אחר, אחראי על הפלילים ואחד שאחראי על מי זיין את מי ומי בגד את מי – היינו מגיעים לטלנובלה מטורפת. כי מה, אנחנו לא יודעים שבמסדרונות בית החולים יש רומנים מטורפים או זיונים בחדר הניתוח?"

אז "חשופים" נפלה בעצם בין הכיסאות, בין הז'אנר הטלנובלי לדרמה הריאליסטית?

"אני לא חושבת שהיא נפלה בין הכיסאות. אני חושבת שנוצרו כאן סיפורים ותת סיפורים ושמע, יש איזושהי מגבלה של דרך ותהליך. יש גבול לכמה פרטים שאתה יכול להעמיס. אם היינו נכנסים היום לצוות שמנתח, אז מדובר במינימום 80 עובדים. אתה נשאר קרוב לשנתיים צמוד לסיפורים מרכזיים, 10 סיפורים מרכזיים. בשלב מסוים אתה מותח וזה כבר פחות מעניין. בגדול, אני חושב שעבר כאן משהו מאד חזק על עולם החדשות ומאחורי הקלעים שלו. אבל כן, יש מקום להעמיק את 'חשופים'".

איפה?

"אם היינו עושים עונה שלישית, מה שאני לא יודעת אם יקרה, הייתי מחזקת את הפרונט של החדשות. יש משהו מאד מעניין בעשייה של חדשות", אומרת גרנט ומזמזמת בהתלהבות את פתיח המהדורה. "הייתי נכנסת לסיפורים האישיים של האנשים עד הסוף. גם בחיים הפרטיים שלהם. נורא מעניין לדעת מי זה אבי ניר בחיים האישיים לגמרי, מרב בן בסט כזו – אני מתה לראות אותה בבית!".

אני חושב שהכוח שלה נובע מזה שכולם מבינים שאין לה באמת חיים מחוץ לעבודה.

"וזה בדיוק מה שאני אומרת. בסדרה, על פניו, זה נכון. תאר לך איזו עוצמה לראות אותה חוזרת לבית ריק, וילונות מוגפים, אולי צופה בסרטים כחולים, נכנסת לאינטרנט ומנהלת מערכות יחסים וירטואליות – אין דבר כזה אדם שאין לו בית. יש מישהי קרוב לודאי שהיא מזדיינת אותו, יש לה משפחה, אבא מסובך, יש טלוויזיה, הולכת לבד לסרטים. תאר לך איזה כוח הבדידות שלה הייתה נותנת לעבודה שלה. היא ממורמרת לחוצה, מקנאה, רוצה שיגעו בה. גם האדם הזוהר ביותר במערכת משתכר כל ערב או מסניף מהבדידות. אם מחר תהיה עונה שלישית, עוד עונה שנשארת רק בתור מערכת - זה לא דבר מעניין".

בסופו של דבר, את אוהבת את מרב?

"אני אוהבת את מרב כי היא משרתת את צופית מאד נאמנה, כי היא מאד רחוקה ממני. היא אנטיתזה שלי בכל כך הרבה דברים. אני לא מעריכה את ההתנהגות שלה, בעוד 1000 שנים לא הייתי מתנהגת ככה. הם מאמינים בדרך הזו, כהצהרה של מקצוענות עאלק".

ואין זליגה בין דמות וותיקה לשחקנית שלה? את לא מרגישה מרב לפעמים?

"יש המון דברים שמרב עושה בפיזיות, שאני גם עושה, אבל לא יכולים לקרות לי. נהפוך הוא, היו קטעים שדיברתי לאנשים בכזו אגרסיביות שתמיד הייתי נושמת כמו התעוררות מחלום רע. לא הייתי יכולה לחיות עם עצמי, אם אני מעליבה מישהו, במיוחד את אמא שלי, אני לא ישנה בלילה. אפילו באינטראקציה של עבודה, אם אני מעליבה מישהו ולא אבקש סליחה. אני לא עסוקה בללקק לאנשים את התחת, כן, אבל, אבל אני לא מסוגלת לפגוע".

סבלנית לכולם? אין מי שמעצבן אותך?

"כדי לא להיות מרב, אני לא אכנס לסיטואציות כאלו. יכול להיות שאם הייתי עובדת עם כל כך הרבה אידיוטים, כן הייתי נעשית כזאת. הדמות של אלה (ליטל רוזנצווייג), למשל, היא דמות נורא מעצבנת. היא מוכרת את נשמתה לשטן, היא מעצבנת אותי כאשה. אם הייתי נפגשת איתה במציאות, הייתי יכולה להיות מאד צינית אליה. אני לא יכולה לסבול את הזילות של הסקס שלה. אחת כמו מלכה (חלי גולדנברג) למשל, הייתה מצליחה לעצבן אותי. לכן, אני כמעט לא מכירה אנשים כאלו. אם אני נתקלת בהם, אני אפילו לא מאמינה להם".

"האמת היא שיש בעולם הספורט אנשים שאני מאד לא אוהבת", מוסיפה גרנט. "יש אנשים שכשהם רואים אותי הם אומרים שלום ואני רואה את מרב בן בסט, כי אני מאד אנטיפתית אליהם. אני תמיד אפנה להם את הגב ואין מקום לסולחות או רכות, רק בגלל האישיות שלהם, כי אני חושבת שהם טינופות, חארות, שהם משמיצים, מוכרים ידיעות סליזיות וכמובן בצורה כזו או אחרת פגעו באברם", מתייחסת גרנט לבעלה, מאמן הכדורגל אברהם גרנט. "אדם כמו אבי רצון, גם בעוד 150 שנים לא אסכים להגיד לו שלום. אם היה מזדמן לי לשבת איתו באותו שולחן, הייתי מרב בן בסט".

אז חוץ מבן בסט, מה מצפה הלאה לצופית?

"אני מתחילה כנראה סדרה חדשה ב'רשת', שסיימנו את הפיילוט שלה. אני בדרך להצגת יחיד שאני כתבתי באנגליה. אם זה ייצא אתה תראה על מה זה, כל הזמן קורים דברים חדשים. הרבה אופציות נפתחו בעקבות התפקיד הזה שהזכיר לאנשים שאני שחקנית. אם זה היה תלוי בי, הייתי חיה רק מזה, אבל בביצה הקטנה שלנו, לצערי, זה לא ממש אפשרי".

פרק כפול ומיוחד של "חשופים", ישודר מחר (ד') ב-21:20 ב-HOT 3

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully