דווקא הייתי עושה את אבריל לאבין, ולא רק עכשיו כשהיא כבר כוסית רשמית עם שמלות עם מחשוף (שמגלות שהיא לא שטוחה כפי שחשבנו), קמפיינים למעצבי-על והפקות אופנה בכרומונים שמדגישות את קימורי גופה המחוטב; עוד כשהיתה באווירת טום בוי הייתי שמח לקחת לה את הסקייטבורד, להוריד ממנה את הדגמ"ח וגופיית הסבא ולהראות לה כמה זה יכול להיות לא מסובך. כי פוטנציאל המגה-בייב שהיא היום, היה שם מן הרגע הראשון, גם כשחברת התקליטים ניסתה להחביא אותו, או לפחות לעכב את מימושו. די מהר היה ברור לכולם שפוזת הטום בוי לא הגיע בכלל מאבריל עצמה, אלא מאנשי שיווק מפולפלים שראו את הנולד ורצו לתת קונטרה אאוטסיידרית לבריטני וכריסטינה, שתפנה גם לבחורות שחשות עצמן טיפה יותר מיוחדות, מחפשות עם מי להזדהות ולא יודעות על מה לבזבז את הכסף של ההורים חוץ מבגדים באורבן אאוטפיטרז. לאבריל אולי הקנו איזה אפיל של בחורה עצמאית שעושה מה בראש שלה, אוהבת Pאנק וסוגדת לטוני הוק, אבל זה היה טריק יחצני בדיוק כמו סאגת הבתולין של בריטני או ההשתרמטויות של כריסטינה.
מה שיפה הוא שהטריק הזה עבד, ובענק. כבר מהסינגל הראשון שלה "Complicated", הפכה אבריל להצלחה היסטרית גם בקרב הנערות האינדיבידואליסטיות שסלדו מהבלונדיניות המלהטות, כאילו מאחוריהן לא היתה אותה מכונה משומנת, וגם בקרב אלו שהעריצו אותן. מה שעוד יותר יפה, הוא שבדומה למוצרים האחרים אותה פולטת המכונה, גם אצל אבריל נרשמה רמת דיוק גבוהה מאוד.
ואז אחרי שני סינגלים עם מינונים גבוהים של סקייטרים לא מתקלחים - בטקסטים ובקליפים - וגישה של "אני לא שמה זין", הגיעה פצצה נטולת עכבות. קראו לה "I'm With You". מדובר באחת הבלדות הנשיות הגדולות של העשור - יחד עם "Falling" של אלישה קיז ו-"Beautiful" של כריסטינה - שחשפה גם באופן מוחלט את המנגנון שעומד מאחורי אבריל (כי בינינו, איזה פאנקיסטית בדיוק שרה בלדות אמוציונאליות?).
חייבים להודות ש"I'm With You" דומה דמיון עצום ל"Iris" של גו-גו דולז שקיבל כאן בראש לא מזמן; בשני המקרים מדובר בפאוור באלאד אקוסטית עם נגיעות מחושמלות, עם כלי מיתר דומיננטיים, הפקה בומבסטית והעיקר - לחן ועיבוד על גבול הפלגיאט (נסו להלביש את ה"And I don't want the world to see me" המתבכיין של הגו-גו דולז על "It's the a damn cold night") . אז איך זה ש"Iris" הוא שיר כה נוראי - קטסטרופה קולוסאלית שעלולה לעלות לרמקול שמשמיע אותו בחייו - בעוד "I'm With You" הוא כזה שוס? בחיי שהתשובה לא נעוצה בחמוקיים של אבריל; היא נמצאת בפרטים הקטנים (ואני לא מתכוון ליללות היודל שלפני הפזמון הסוגר).
אלו הם הפיתולים הקטנים בקול של אבריל, הירידה לאקורד מינורי כשהיא הוגה את המלים "I'm with you" בשני הפזמונים הראשונים, וההתעצמות שלהן בפזמון האחרון; ואלו הן בעיקר המלים המחוכמות, שהן פרודיה על ז'אנר ה"נערה בהפרעה".
הטקסט של "I'm With You" הוא חתיכת הומורסקה מבריקה, שלועגת לשירי ה"בלעדיך אני חצי בן אדם והולכת להתאבד". אבריל - בהגשה מעולה שנכנסת היטב לתפקיד - נמצאת על גשר באמצע הלילה ועל פניו מחכה לשים קץ לחייה. אלא שזה לא הסיפור - היא הקלישאה של נערות שמנסות להתאבד רק על מנת שיצילו אותן. היא תוהה "האם אף אחד לא מחפש אותי? מישהו שייקח אותי הביתה?". היא כאילו מנסה להבין לאן החיים שלה הולכים, אבל מה שהיא באמת רוצה זה שמישהו - כל אחד - יבוא, יתפוס לה את היד ויציל אותה. אחרי שהוא יציל אותה היא תהיה איתו. אין כאן סיפור על נערה אובדנית ומעורערת. מי שרוצה להתאבד מתאבד - תשאלו את קורט קוביין ואיאן קרטיס - הוא לא צועק לעזרה ומחכה לישועה. אבריל בסך הכל מחפשת, כמו כולנו, קצת תשומת לב שתטען במשמעות את חייה; היא רוצה ביטחון, ומי שמסוגל להעניק אותו ויוכיח עצמו בכך שיגאל אותה, ראוי לה. ואם דחקה כה סבוכה על חשבונן של כל מיוחדג'ות העולם הפתטיות היא לא קלאסה, אני לא יודע מה כן.
באסה או קלאסה: "I'm With You" של אבריל לאבין
רונן ארבל
27.5.2009 / 17:15