מה שהילדים אוהבים: הטינאייג'רס, רג'ינה ספקטור ועוד

הרימיקס החדש של הטינאייג'רס ל-Au Revoir Simone אולי לא נטוף זימה כמו הקטעים האחרים שבהם נגעו הצרפתים המטונפים האלו, אך הוא בהחלט מכיל את הקצב הזה שיגרום לכל איש ואישה לקפצץ בטיפשות לשיר עצוב, שלא בהכרח ישתלב באף מועדון.

מאז שהמדור הזה התחיל אני לא יכול ללכת ברחוב בלי משקפי שמש, כובע רחב שוליים ומחבט בייסבול. הילדים קופצים עליי מכל מקום, מושכים לי בחולצה ומבקשים שאחתום להם על הקלמר, כאילו שהייתי עוד אחד מהכוכבים של "כמעט מלאכים". השבוע, לצד קריאות ההערצה הרגילות (והדי שטחיות, אם אתם שואלים אותי) צעקו לי הילדים שהם גם ממש אוהבים את דן בלק - הם התחילו לסמפט אותו כששמעו כאן את "I Love Life" בפברואר והתאהבו לגמרי כשהפנימו את הרימקס המעולה שקיבל מפשיון פיט שבוע שעבר. בשביל כל הילדים הללו, אני מקדיש את "Wonder", שיר של בלק שכבר נמצא ברשת מספר שבועות, אך עוד לא הספיק להמאיס את עצמו.

שימו לב - שוב - כמה שירים חדשים מייק סקינר מפציץ עלינו מאז שהחליט להביא את המהפכה דרך טוויטר. הקצב שלו בלתי נתפס, האיכות של השירים חסרת פשרות, הדמיון והטקסטים שלו נמצאים בשיאם ובשיר החדש ביותר הוא רומז לנו איך כל הנ"ל יתכן - אנחנו אולי לא מתקדמים, אך הטכנולוגיה כן. הרובוטים משתלטים וכנראה שסקינר הוחלף על ידי גוש מתכת מתוחכם שמתנהג כמו מכונת היפ-הופ מרשימה.

מי היה מאמין שמאש-אפ של קאסיוטון פור דה פיינפולי אלון עם ה-Pharcyde יהיה מוצלח וטבעי כל כך? מתברר שגם לראפרים כואב להיות לבד, כי כשהם אומרים "יו יו" לעצמם בחדר ואף אחד לא שומע אותם, זה קצת מגוחך.

אחרי טריליון הופעות אורח, שיר סולו של סנטיגולד הוא כנראה הכרזה סמויה על אלבום שני (כי יאללה, הגיע הזמן). "Your Voice" הוא קטע דאב עדין ומקסים שמזכיר קצת חומרים שסנטי זרקה עם דיפלו למיקסטייפ המוצלח שלהם.

אני יודע שטענתי זאת גם אחרי שיצא "Laughing With", אבל הקטע השלישי שמגיע אלינו מתוך "Far" מאשר סופית שרג'ינה רוצה לחזור לקסם שהיה לה פעם (ומקורות יודעי דבר מוסרים שרג'ינה אכן מנגנת את השיר בהופעות מתחילת העשור) והקליפ שלו מוכיח שהיא עדיין חמודה יותר מדינוזאור צעצוע עם רגל שבורה וזנב ורדרד.

זי-אבי היא הבחורה הכי מתקתקה במלזיה, ואם אתם לא מאמינים, נראה אתכם מוכיחים שיש מישהי שמנצחת אותה. יודעים מה? נרחיב את האתגר - האיש שיכתוב בטוקבקים את העובדה הכי ביזארית - אך נכונה - על מלזיה, יקבל חפץ עם תביעות האצבעות של כל צוות וואלה! תרבות היישר למפתן ביתו.

את העובדה שההולד סטדי אוהבים את לד זפלין אני מנסה להדחיק כבר מספר שנים. זפלין זה פויה, הילדים שונאים אותם (חוץ מילדי הקיבוצים, אבל אף אחד לא סופר אותם), הסבים והסבתות מעולם לא הבינו אותם ובעצם, היחידים שמסמפטים אותם הם ההורים שלכם ואנשים שצריכים להגר החוצה מהמדינה. אלא שנדמה שההדחקה שלי חייבת להפסק, או לפחות לקחת הפסקה, כי שיתוף הפעולה של ההולד סטדי עם מלקולם מידלטון ב-Radio 1 של ה-BBC הוא ממש מקסים, וזאת למרות שמדובר בקאבר לאותם הזפלינים ההם.

סמכו על סאנסט ראבדאון שיעשו את המוזיקה הכי מעניינת בפלנטה. האלבום החדש שלהם, "Dragonslayer", דלף השבוע ואין דבר מעולה ממנו להצמיד לאוזניים.

פוקס הוקס הוא סופר גרופ חדש שמורכב בין היתר מדייב אלן של גאנג אוף פור ואיש מנומנה דני סיים, ו-"Foxworthy" הוא בדיוק מה שהייתם מצפים מהשילוב הנ"ל.

השבוע ג'יי בנט - לשעבר אחד הנגנים הבולטים בווילקו - הלך לעולמו. האמת, לילדים זה לא ממש משנה; הרגשות שלהם עוד לא קיימים, הם לא ממש מבינים את משמעות המוות וגם אם היו מבינים, לבטח לא היה אכפת להם. בעצם, הסיבה היחידה להזכיר את המוות של האיש המוכשר הזה היא התירוץ להכניס עוד שיר מהאלבום החדש והמצוין של ווילקו (שבנט לא היה חלק ממנו. לוזר) למדור, בשבוע השני ברציפות.

הכלב הקשוח ביותר בחוף המזרחי שוחרר מהכלוב והגיע אלינו רעב מתמיד אחרי שנגמר לו הכסף והכבוד העצמי. עם גיטרות חשמליות ברקע וטונה של כעס, אף אחד לא הולך לעמוד בדרכו של ה-X, לפחות לא לבנבן כמונו.

ואם כבר ערבוב של חשמליות והיפ-הופ, חייבים להפנות את האוזניים לכיוונו של ליל' ויין, שאלבום הרוק שלו מגיע בחודש הבא וצפוי להיות להיט על אף שכל השירים שדלפו ממנו נשמעו קצת כמו תאונה מצערת שלא מוסיפה כבוד לוויזי, האיש שאחראי לרוב מצב הרוח הטוב שיש לי בחיים. "Politics" הוא יוצא הדופן מבין שירי הרוק הללו, גם כי משהו בו תפס אותי לגמרי וגם כי סוף סוף ויין מתנהג כמו האייקון שהוא ומפציץ בדעות פוליטיות (אם כי לא מעודכנות) שנוגדות את חוכמת הרחוב שהוא הפגין עד היום (למה מלחמת כנופיות זה בסדר אבל מלחמה בעירק לא? לכו תבינו ניגרז עם גישה)

המסיבה הראשונה של Handglops היא חתיכת ארוע רועש ומצמרר. רובכם לא תשרדו אותה, אבל זה לא מפתיע - תמיד אמרתי שאתם חלשים.