פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בשן סמיך

      עם הקוטביות האישיותית של בני בשן שנעה בין רצינות לדאחקה, אפשר להסתדר. אבל מה לעזאזל הוא רוצה? עינב שיף מפענח

      אני אוהב את הצילומים בשחור לבן של בני בשן, בגולף עוטף עד הסנטר, סטייל מועמד פרס ספיר לספרות. הוא עומד ומביט לעדשה במבט רציני עד תהומי, מנסה לשכנע את המתבונן בו "אני רואה לתוך הנשמה שלך. גם אתה כמוני. גם אתה אומר בסקרים שאתה צופה בסרטי דוקו איכותיים כשלמעשה אתה מעדיף פורנו".

      הצילום הזה הוא המאפיין המרכזי של "מעשה באדם", אלבומו השלישי של בשן. הוא נע באופן קוטבי להחריד בין אווירה "רצינית", כזו שמכילה אלמנטים "רציניים" כמו מוות, אהבה ואמונה ("שקט", "אלוהים הטוב", "יברך מבורך"), לצד הנטייה של בשן להיות בני בשן מהפינה ההיא של "מוטל בספק", זה שמחפש את החזה של יעל בר זהר בספרים של חסמב"ה, בני של בדיחות בנים בערב פוקר, כמו שהוא כותב ב"אחת שתיים שלוש" ("ידיים על הראש/ולסיום סיומת/אני אצא החוצה/את תעמדי בצומת") או שיר הסקס המביך "לחייך" ("את מתקלחת/ומצחצחת את התחת").

      אין בעיה בקוטביות בין שני הצדדים וגם לא בעובדה הפשוטה שכל אחד מהם לא ברמת החידוד, השנינות והרגש שבשן הגיעה אליה באלבומו השני. אך יש בעיה ב"מעשה באדם" והיא שלמעשה, אין לאיש מושג מה בשן רוצה. כסיפורי יום יום, שירי "מעשה באדם" כמו "67" או "ולא", לא מרגשים או מותירים זכר. כדאחקות הן לא מצחיקות וכשירי אהבה, המוזיקה הים תיכונית מציעה אלטרנטיבה אמינה יותר. עם זאת, אלו מונחים על מצע מוזיקלי מגובש ומשופר באופן קיצוני של בשן ולהקתו, שנשמעים מהודקים ויצירתיים במסגרות החשיבה של הרוק הישראלי.

      מה לובש המלך?

      הנטייה הברורה של בשן והלהקה היא לנקודת החיבור בין הפולק של ג'וני קאש (שבשן מבצע גרסה מתורגמת ל"Love's Been Good To" שלו), להשפעה ששאבו ממנו להקות רוק מאוחרות, שהתבטאה בצליל חשמלי שלא ניסה לחתור תחת הסאונד המסורתי, אך בהחלט הטעין את השירה הנקייה באנרגיה אחרת והוסיף לו זווית דינמית יותר. בשן, שהוא כמובן לא מבצע ברמה של קאש, נזקק לליווי הזה באופן אקוטי יותר ואיתמר רוטשילד, איתמר ברק ושי ברוך מעניקים לו אותו באופן חכם ואלגנטי.

      כך למשל, "תתקרב" הוא כמעט שיר של פייבמנט לרקע עוד טקסט הזוי על רצח סממיות והקשר בינו לבחורה שלא מתקשרת (שלא לדבר על משפט הסיום "אז אני מפליג לבדי/ודאי לטרינדדי"), כמו גם "אחת שתיים שלוש", שהוא לחן בנוי ומתפרץ היטב על רקע עולם הדימויים הסתום של בשן. גם הפילרים מבין 14 שירי האלבום (נקודת תורפה גם באלבום הקודם של בשן) כמו "מים" או "אלוהים הטוב", מעוצבים היטב, כך שאחרי שלושה אלבומים נוצרה לבני בשן זהות מוזיקלית מעניינת וקולחת.

      אבל בני בשן לא כאן בשביל שואו להקה. הוא מוכשר מספיק בשביל לא לעמוד בסוודר גולף מול מאזין הלום טקסטים של בגדי המלך החדשים, שלא מצליח להבין שהמלך עירום, ודי נהנה לשיר על זה ועוד לגרום לו לחשוב שהוא מדבר על ניטשה. אין טעם בעבודת העיבודים המשובחת של בשן עצמו, אם הסיבה שהפכה אותו לאמן מסקרן היא היום לא יותר מתצלום אמנותי בשחור לבן.

      בני בשן, "מעשה באדם", הפקה עצמית