שגעון בגרות

עברו בדיוק שלושים שנה מאז הוציאו מדנס את אלבום הבכורה שלהם, "One Step Beyond". הם כמובן יכלו לנוח על זרי הדפנה ולהמשיך לבצע לנצח את "Baggy Trousers", "It Must Be Love", "Our House", "House of Fun" ו"My Girl", לחובבי נוסטלגיית אייטיז. במקום זה הם החליטו להוציא אלבום חדש.

האלבום החדש של מדנס מגיע ארבע שנים אחרי “The Dangermen Sessions Vol.1” – אלבום קאברים בו ביצעו להיטי סקא ורגאיי וגם הקליטו גרסאות סקא ורגאיי ללהיטים של הקינקס, חוזה פלסיאנו והסופרימז – ועשר שנים אחרי הפעם האחרונה שהוציאו אלבום עם שירים חדשים.

אם בקאמבק של ה-Specials כולם התאכזבו שג'רי דאמרז נשאר בבית, אצל מדנס לא חסר אף אחד. אפילו המפיקים המקוריים שלהם, קלייב לנגר ואלן ווינסטנלי, שוב בעסק. וזה גם לא סתם אלבום חדש שהם הוציאו כדי לצאת לידי חובה. "The Liberty of Norton Folgate" הוא האלבום השאפתני והיומרני ביותר שמדנס הוציאו אי פעם. הוא האלבום הארוך ביותר שלהם עד כה (למי שגם זה לא מספיק לו, יש גם גירסה כפולה עם 22 שירים חדשים), והוא אלבום קונספט. נחשו על מה.

במידה מסוימת כל האלבומים של מדנס הם על לונדון, אבל הפעם זה בכוונה. מדנס הוקמו ב-1976 בקמדן - השכונה מרובת השווקים בצפון לונדון, שידעה עדנה מחודשת בניינטיז כשהפכה לבירת הבריטפופ. במשך השנים עברה קמדן הרבה מאוד שינויים, וכך גם לונדון כולה. והשינויים האלה הם בדיוק מה שמעניין את מדנס באלבום האולפן התשיעי שלה.

הלונדון המוצגת ב"The Liberty of Norton Folgate" היא עיר צבעונית, מגוונת ורב-תרבותית. לראייה, האלבום נפתח דווקא באוברטורה בלקנית – הדבר האחרון שהיו מצפים מלהקה שהתקשורת שייכה אותה בראשית דרכה לסקינהדז ניאו-נאצים. לא שזה היה אשמתם שכל החוליגנים מהנשיונל פרונט העריצו אותם, אבל בכל זאת.

מדנס מעולם לא היו להקה אינטלקטואלית, אך גם ללא כל יומרה אקדמית, הם תמיד כתבו שירים שניתן ללמוד מהם על המנהגים והתרבות הבריטית. בדומה לקינקס לפניהם ובלר אחריהם, הטקסטים של מדנס תמיד עסקו בנושאים מאוד אנגלים, עם אנקדוטות קטנות ואבחנות מדויקות. ועם הגיל הם מרגישים צורך להעמיק בזה עוד יותר.

בראיונות לקידום האלבום החדש מדבר סאגס, הסולן, על פסיכוגיאוגרפיה – דיסציפלינה אותה הגדיר התיאורטיקן הצרפתי גי דבור בשנות החמישים. הוא מספר גם שבעבודה על האלבום החדש הושפעה הלהקה מסופרים בריטיים המתמחים בהיסטוריה והתרבות של לונדון, כמו פיטר אקרויד, איאן סינקלייר ורוברט אלמס.

סאגס שאב המון השראה מספרו של אקרויד, "לונדון: ביוגרפיה", ממנה למד על מה שנקרא, The Liberty of Norton Folgate. נורטון פולגייט הוא אזור קטן במרכז לונדון שמחבר את הסיטי עם שורדיץ'. במשך מאות שנים, עד לתחילת המאה העשרים, התנהל האזור הזה בתור "ליברטי" - מעין ישות שלטונית עצמאית – מה שהביא לכך שבמאה ה-19 התרכזו שם בעיקר משוגעים, אמנים, בוהמיינים, פושעים, משוררים וליברטינים.

הרעיון הרומנטי של שכונה עצמאית ומלאת חופש וחטאים מן הסתם קסם למדנס. הוא תאם להחלטה שלהם להוציא את האלבום החדש באופן עצמאי בלייבל הפרטי שלהם, והוא היווה נקודת זינוק למסע הארוך שלהם אל תוך עירם האהובה. באלבום עצמו מבקרים מדנס בלא מעט שכונות ואזורים של לונדון, אך את ההשקה הם חגגו בפאב בנורטון פולגייט. אני לא יודעת אם זה קרה בסוף או לא, אבל היו דיבורים על הורדת מחירי הבירות לתעריפי 1908.

"דה ליברטי אוף נורטון פולגייט" לא רק הפך לשם האלבום, אלא גם לשיר, שאולי יהיה נכון יותר להגדירו כאופרת רוק. שיר הנושא, הסוגר את האלבום, הוא קטע ארוך מאוד (מעל עשר דקות!), מוזר ודיקנסי, שנשמע כאילו הוא יצא מהצגה של קורט ווייל.

אך מלבד השיר הזה, יתר שירי האלבום הם שירי פופ שמחים וקליטים מהסוג שמדנס תמיד עשו. לא ברור איך הם החליטו איזה שירים מהאלבום לשחרר כסינגלים, כי כמעט כל שיר בו הוא מועמד טוב להיות סינגל.

נגיד "Sugar and Spice", עם הטקסט הנוסטלגי על אהבה צעירה שמומשה בגיל צעיר מדי (בדירה קטנה בגולדרס גרין) והתקלקלה, בדומה מאוד לסיפור בשירם הקלאסי של סקוויז,“Up the Junction”. או אולי "Forever Young" – קטע רוקסטדי, עם סולו גיטרה מאוד לא אופייני למדנס, בו מייעץ סאגס בן ה-48 לילדיו לא לאבד את תמימותם ורוח הנעורים שלהם. עוד מועמדים טובים הם “Idiot Child” - שיר מדבק מהסוג של “Our House” - ו"We Are London" החמוד, שמארגן למאזין סיור ברחובות לונדון ומבהיר כי "אתה יכול להפוך אותה לגיהנום ולגן העדן הפרטי שלך".

הסינגל החדש שנבחר מהאלבום הוא לא אף אחד מאלה, אלא דווקא קטע הסקא "Dust Devil". לא שיר מדהים, אך בקליפ שלו מככבים השחקנית ג'יימי ווינסטון (בתו של השחקן ריי ווינסטון) והחבר שלה, אלפי אלן, שהוא גם אח של לילי אלן וגם הבן של השחקן/קומיקאי קית אלן. יש להניח שכוכבי הקליפ הפופולריים החדירו את מדנס גם לקהל הצעיר, אחרת קשה להסביר איך האלבום הגיע למקום החמישי במצעד האלבומים הבריטי - מקום שמדנס לא שהו בו מאז האלבום "7" מ-1981.

אין ספק שהאלבום החדש של מדנס מלא בלהיטים פוטנציאליים ובשירים חמודים. הבעיה היא שהם פחות חמודים, פחות מרעננים, פחות אלמותיים ופחות להיטיים מהחומרים שמדנס הנפיקו בנעוריהם. וזה אפילו לא קשור לעובדה שהם ניסו להוציא אלבום "בוגר" עם ערך מוסף. להקה כמו מדנס, שהחן שלה מלכתחילה היה טמון בשובבות נעורים קופצנית, לא נועדה כדי להתבגר, כך שההדרדרות הייתה בלתי נמנעת. יחסית לעובדה הזאת, האלבום החדש באמת מרשים.

מדנס, "The Liberty of Norton Folgate"
(Lucky 7 Records)