העליהום על "שליחות קטלנית: התעוררות" לא לגמרי מובן לי, ואם תשאלו אותי, הוא גם לא ממש מוצדק. כי איך שלא תסתכלו על זה, מק ג'י הבמאי המושמץ וחסר הקבלות שקיבל הפעם את המושכות עשה את הכי טוב שלו. ולמרבה השמחה וההפתעה, ההכי טוב שלו מסתבר כאן כלא רע בכלל. ובמיוחד בכל מה שקשור לסצנות האקשן, שמצליחות להרשים. ובינינו, למרות טענותיו של עמיתי שמוליק דובדבני ב-Ynet (שפתח לסרט הזה את התחת בביקורת שלו), זה מה שחשוב בסרטי "שליחות קטלנית". האקשן. לא המוטיבים המשיחיים, לא האלגוריות הדתיות ולא התמות האדיפליות. האקשן. ואקשן יש כאן, ברוך השם. ובשפע.
אל תפספס
תיאבון להרס
הסרט נפתח בפרולוג קצר שמתרחש ב-2003, באגף הנידונים למוות של איזשהו בית כלא, ומפגיש את הצופים עם מרקוס רייט (השחקן האוסטרלי הכשרוני סאם וורת'ינגטון), רוצח צעיר שעומד לקבל את העונש שמגיע לו. אחרי שלבו יעמוד מלכת ייתרם גופו למדע. מדוע? מפני שהרופאה חולת הסרטן שלו (הלנה בונהאם קרטר) שכנעה אותו שמדובר בדבר הנכון לעשות.
קפוץ קדימה ל-2018. יום הדין מאחורינו, העולם בלהבות, והמכונות של סקיינט (שפיתחו מתישהו מודעות משל עצמן וקמו כנגד המין האנושי) חולשות על כל מה שנשאר. פה ושם מסתובבים חברי המחתרת האנושית, אך הם מעטים מול רבים, והסיכויים שלהם לניצחון נראים קלושים למדי. בתוך החבורה הזאת נמצא גם ג'ון קונור לוחם אמיץ, עצבני וקשוח שאוהב לצרוח, לנהום ולאמץ את מבטו באופן שמעלה את ההשערה שהוא סובל מעצירות קשה. קשה מאוד אפילו.
כזכור, קונור החל את דרכו בתור אדוארד פורלונג (ב"שליחות קטלנית 2") והמשיך את דרכו בתור ניק סטאהל (ב"שליחות קטלנית 3"). כעת הוא צמח והפך להיות כריסטיאן בייל. והסיקוונס הראשון אתו שמוצא אותו יורד ממסוק, קופץ ממצוק, מתפלש בביוב, מאבד את כל אנשיו, מטיס מסוק, מתרסק, שורד פיצוץ גרעיני, ונלחם עם רובוט חסר הומור בקרב של אחד על אחד - די קטלני.
כמה דקות אחר כך קונור כבר קופץ ממטוס אל תוך מימיו הסוערים של האוקיינוס, וזאת על מנת לעלות על צוללת שבה מצוי מנהיג המורדים (מייקל איירונסייד האגדי, שמגיש כאן חיקוי פנטסטי של ג'ק ניקולסון). על הצוללת הגיבור שלנו למד שהמכונות הוציאו רשימת חיסול, ושקייל ריס מי שהציל את אמא שלו בסרט הראשון בסדרה, ומי שגולם שם בידי מייקל ביהן ניצב בראשה של הרשימה. במלים אחרות, אם קונור לא יצליח למצוא ולהציל את ריס, יקרה לו מה שכמעט קרה למרטי מק'פליי ב"בחזרה לעתיד", אחרי שהוא גרם לאמא שלו להתאהב בו, ולא באבא שלו. אבל איפה הוא ימצא את קייל ריס הזה עכשיו?
בינתיים, בצד השני של הפוסט-אפוקליפסה, מרקוס רייט הרוצח שהוצא להורג בפרולוג קם לתחייה, ומחליט לצאת למסע לגילוי עצמי. ומה אתם יודעים, בדרך, לגמרי במקרה, הוא נתקל בקייל ריס הצעיר (אנטון ילצ'ין, שמבסס את הופעתו על זו של מייקל ביהן). עולם קטן.
בסופו של דבר, כמו שאתם יכולים לשער, הכל יתחבר. מרקוס רייט יפגוש בקונור, וקונור יפגוש בריס. אבל עד שזה יקרה, מק ג'י מפציץ בכל הכוח, כשמקורות ההשראה העיקריים שלו הם סרטי "מקס הזועם", סצנות הפעולה הארוכות ב"הילדים של מחר", ומשחקי מחשב שמשוחקים בגוף ראשון. מטוסי קרב, מסוקים, אופנועים, משאיות, שדות מוקשים, מכונות ירייה, ומכונות לחימה קטלניות מפלדה, מכל הסוגים ומכל הגדלים, ממלאים את המסך ועושים כמיטב יכולתם להשביע את תיאבון ההרס של הקהל. וכמעט ואין הפסקות בלחימה לטובת בדיחות מפגרות ו/או דברים מעצבנים אחרים. בקיצור, כיף חיים.
שובר את התבנית המוכרת
שלא תתבלבלו חלילה. "שליחות קטלנית: התעוררות" רחוק מלהיות מושלם, והוא גם די מטומטם (אם כי לזכותו ייאמר שהוא מודע היטב לטמטומו). בשליש האחרון שלו קצת נגמר לו האוויר, וההחלטה למקם את הפינאלה בלוקיישן תעשייתי, שיותר ממזכיר את הלוקיישן של הפינאלה של "שליחות קטלנית 2", עובד לרעת הסרט. חוץ מזה, התסריט מלא חורים וטלאים (עדות לכך שעבדו עליו ארבעה תסריטאים שונים), ואם להיות קטנוניים, אז גם לא כל שחקני המשנה הכרחיים או נסבלים.
הראפר קומון, למשל, שמגלם לוחם מחתרת זועם שרוצה לנקום את מות אחיו, צריך לפרוש ממשחק באופן מיידי. וגם לא היה קורה שום דבר אם הילדה האילמת החמודה שמסתובבת לריס ומרקוס בין הרגליים הייתה מוצאת את מותה בדרך אכזרית. להפך. אבל כל אלה אינם מצליחים לפגום בהישגיו של מק ג'י.
מעטים האמינו, אם בכלל, שהאיש שתרומתו השלילית לעולם מסתכמת בערימה של וידיאו קליפים ופרסומות ובשני סרטי "המלאכיות של צ'רלי" יצליח לגאול את עצמו. אבל הוא הצליח. אחרי ש"שליחות קטלנית 3" הבינוני מינוס לא עשה הרבה יותר מאשר למחזר בחוסר חן את שני הסרטים הראשונים, הסרט של מק ג'י שובר את התבנית המוכרת (טרמינייטור רע רודף אחרי ג'ון קונור ו/או אחרי האמא שלו ברחבי לוס אנג'לס), ולוקח את העניינים לכיוון אחר. אמנם לא מדובר בכיוון חכם או מזין במיוחד. וסביר להניח שבצאתכם מהאולם לא תפטפטו עם חבריכם אודות המשמעויות העמוקות שטמונות בלבה של היצירה (גם כי אין כאלה, אבל גם, ובעיקר, כי סביר שכל כך יכאב לכם הראש שכל מה שתרצו הוא אופטלגין). אבל עזבו אתכם. התוצאה יכולה הייתה להיות, ואמורה הייתה להיות, גרועה בהרבה. אז תגידו תודה, ותניחו למק ג'י לנפשו. לפחות עד שהוא יתחיל לעבוד על "המלאכיות של צ'רלי 3". הוא הרוויח את זה ביושר.