כריתת רחם

- את באה לשבוע הספר?
- מה זה?
- שבוע שלם שמוכרים בו ספרים, רק יותר בזול.
- לא, התכוונתי 'מה זה ספר?'
- הזה עם הניירות בפנים, עטוף בקרטון קשה.
- מה?
- נו, כמו 4MP רק בלי מוזיקה, בלי תמונות ועם דפים.
- מה???
- נו, כמו איי-פון, רק שאי אפשר לדבר בזה ולא לצלם בזה. רק לקרוא.
- מה??????
- נו, כמו וובקינז רק בלי הבובה ולא צריך להאכיל את זה דרך הרשת.
- או קיי, נניח. יהיו סלבס?
- כתוב שיהיו שם אשכול נבו, נורית זרחי ואתגר קרת.
- והנבו הזה, הוא חתיך?
- הוא בסדר.
- אז בשביל מה חפרת? דברי איתי כשדודי מליץ יוציא ספר.

אוניברסיטת בר אילן תהייה המרוויחה העיקרית מנאום ראש הממשלה שעוד לא ננאם. אם ביבי יגיד "שתי מדינות", או לא יגיד "שני עמים" – זה שולי; הכותרות יהיו 'נאום בר אילן', 'הכרזת בר אילן', ו'הצהרת בר אילן'. לכל אוניברסיטה יש תדמית. בר אילן היא סמל הציונות הדתית. אוניברסיטת תל אביב היא קולית וצעירה, העברית בירושלים רצינית וכבדת ראש, הטכניון מיועד לחכמים יותר מאיתנו, הבינתחומי בהרצלייה לעשירים מאיתנו, מכללת אור יהודה מיועדת למי שלא התקבל למכללת קרית אונו, מכללת נתניה היא למי שעשה יותר מדי פשרות בחיים והמכללות לרפואה סינית מיועדת למי שלא התקבל לאף מכללה אחרת.

אמרו לי איפה הוא ינאם ואומר לכם בקצרה, מה הוא מתכוון להגיד: העם היהודי-ציונות-שואה-זכותנו ההיסטורית-כיהודים-ציונים-שעברו את השואה-ביטחון-עברנו מלחמות-שילמנו בדם-זכותנו ההיסטורית-ישראלים-יהודים-שואה ולכן לא נוותר לא ניתן ולא נסכים. אגב, נאום מדיני, לא אמור להתקיים בכנסת?

דודו טופז הצליח למתג את עצמו בשבוע האחרון כאיש מסכן. חולה. צריך לרחם עליו.עיתונאים מגוננים עליו, טוענים שצריך להניח לו. להמשיך לדבר על אסי אבוטבול, שהורשע כראש ארגון פשע, להתעניין במעללי הדור הצעיר של האלפרונים, לחבוט כמה שיותר בהירשזון הגנב, אבל לא בדודו. למרות שחוליות החיסול של טופז כבר פעלו, תאי הטרור הקטנים שלו הצטיידו בחומרי מודיעין וקיבלו הוראה על אופן הפעולה הדרוש ויש שננזפו על שלא הכו מספיק חזק בקורבנות, עדיין יש שקוראים לרחם על האיש. טופז, זה כבר ברור, עמד בראש ארגון פשיעה קטן ,יעיל ונקמני, אך לא מיומן. על אסי אבוטבול לא תגידו "מסכן הוא חולה", אלא "פושע". כזה גם טופז. אל תתנו לפרסום ולאשכנזיות שלו להטעות אתכם. לא חולה ולא מסכן. פושע אלים (לכאורה עד שיוכח וכו').

לא יתכן (עם כל ההערכה לחופש הפרטיות, אך תחת ההכרה שהאדם הוא יצור סוציאלי ומתעניין, ותוך לקיחה בחשבון את הגלובליזציה ותהליכים עולמיים נוספים שמקרבים אותנו זה לזה, ויחד עם התרופפות התא המשפחתי והסטטיסטיקה העולה של גירושים בארץ ובעולם, והעניין שיש לכל אחד מאיתנו באחר, באחרת ובאחרים, ובהינתן החופש למציצנות ברמה כזאת או אחרת לחייהם של אחרים, על אחת כמה וכמה ידוענים, וכמובן חופש המידע והעיתונות שאינו אלא זכות יסוד). הרי לא יתכן, עדיין, לאחר תקופה לא קצרה תחת גלגלי חרושת השמועות הבלתי פוסקת, שנטתה לכאן אך גם לשם, לא יתכן, שלא נקבל תשובה לשאלה האלמנטרית המתחייבת וההכרחית בתקופה הזאת, שכל יהודי ציוני וישראלי עומד ושואל את עצמו – לא יתכן שלא נדע האם נכון או לא נכון שבר וליאו כבר לא.