פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אנחנו? מתנשאים?

      סאגת סוניק יות'-רדיוהד וזחיחות עכברי הרשת ממשיכה להסעיר את וואלה! תרבות. עידית פרנקל, האישה הביונית, עונה לבן זילכה, איש האתמול

      זה לא ויכוח על מוזיקה. רדיוהד וסוניק יות' הן שתי להקות ענק; שתיהן חשובות, שתיהן משפיעות ושתיהן גרמו לתמורות במפת הרוק האלטרנטיבי ובכלל. זה גם לא ויכוח על ההצלחה המסחרית של מודל ה"שלם כפי יכולתך" שרדיוהד הציעו לעולם עם ההפצה הדיגיטאלית של אלבומם האחרון. לא, על 3 מיליון דולר לא מתווכחים. לפחות לא אני. זה גם לא באמת ויכוח אידיאולוגי, כי שני הצדדים מבינים היטב, ש"כלכלת המתנות" היא תוצר של התנהלות קפיטליסטית חזירית; נגררת להתנהלות שבה החינם עומד מנגד למתומחר, ומכאן שגם אינו רווחי, להבדיל מהשווה שעבורו צריך אשכרה לעבוד. עם כל הכיף שבדבר, מי שזה חשוב לו יודע עד כמה ה"חינם" הוא בעייתי.

      ואם כבר חזירות, אז באמת שאין ויכוח בעניין האחריות או חוסר האחריות של רדיוהד מול "אחיהם ואחיותיהם המוזיקאים". מוזיקה היא עסק, ובשורה התחתונה של כל עסק, היא צריכה להרוויח. וגם אם להקה בוחרת לעשות זאת דרך התנהלות עסקית שלא כל אחד יכול לעמוד בה, אם היא "מספיק גדולה וחזקה" ובמצב אחר לא הייתה בכלל חולמת על כאלו שיטות שיווק, הרי שזו בדיוק הסיבה למה הם כן, ואחרים לא. איך אומרים? רק השמאל יכול לצאת למלחמות, רק הימין יביא שלום. חוצמזה, חשוב לציין את שכבר נאמר (כאן ועל ידי ולפני שנה וחצי, אבל מי מתחשבן?) – רדיוהד לא המציאו את הגלגל; מה שכן, הרבה מאד אנשים למדו לנהוג בזכותם.

      מתלהמים תמיד היו, תמיד יהיו

      אז בלי הלהקות, המעריצים, המודל העסקי, הדיון החברתי-אידיאולוגי והחודשית של תום יורק, נשארנו עם שאלת הנימה. רוצה לומר, עם האופן שבה נאמרים הדברים מצד "אנשי האינטרנט" ולא בתכנים שלהם. משתמשים כבדים שמנהלים שיח צר בינם ובין עצמם, שכולו בוז והתנשאות.

      ראשית, התנשאות היא תכונה מובנת בכל סוג של שיח. לנצח צד אחד ינסה להוכיח שהוא יודע יותר מהאחר. זה לא חייב להיות לא מנומס, זה נכון, אבל זה מגיע קומפלט עם החבילה. שנית, עצם זה שבכלל מתנהל דיון רב משתתפים, רב דעות, ולפחות במקרה הספציפי הזה, גם לא לוקה בשפה דלה או חוסר הבנה את החומר, זה לבד שווה את מס השפתיים שמשלמים על הקצוות המתלהמים. ויש כאלה. תמיד היו.

      מה שהכי חשוב להבין ובטח שלומר בקול רם, זה שהעולם תמיד מתחלק לשניים: לנצח יקום החדש על הישן ויערער על טיבו ועל הרלוונטיות שלו. לנצח הישן (או מספיק הקיים בימינו) ייבהל ואולי קצת ייעלב. וחבל, כי אין באמת בגלל מה.

      התקשורת אכן מתחלקת בין עכברי רשת - עם הז'רגון המתחכם על סף הבלתי נסבל שלהם ( וזה עוד לפני שספרנו את הגיקים) ודינוזאורים, אלא שאילו מקרי הקצה. ובאמצע יש ים של אנשים שלא פותחים את היום לפני שעברו על הפידים ב"גוגל רידר" שלהם מחד, אבל לא מתביישים להתפנק במגזין מעניין כשאפשר, מאידך.

      ולשאלותיך האחרונות יש תשובות ברורות:

      האם האינטרנט ייצור תרבות חדשה?

      אבא'לה. לא יודעת איפה היית בעשור האחרון, יכול להיות שהיית עסוק, אבל התשובה היא – כן, לעזאזל. תרבות עשירה, נגישה, גמישה, רב גונית ומאתגרת. אחת שכמו "אחותה" בעולם האמיתי מייצרת ומטמיעה שפה, רעיונות ומכאן שגם אמונות. אני לא אדם דתי, והקדמה עבורי אינה אלוהות, רק האמצעי הלגיטימי והיעיל ביותר נגד שעמום.

      מה שכן, וזה כבר כמעט מקומם, למה ככה להגיד שאין לנו חוש הומור? הבדיחה על החיים בלי RSS גמרה אותי לגמרי. איך אומרים אצלנו? LOL.