ברגע שהילדים מתנסים בשחור, הם לא מוכנים לחזור לאחור

האלבום השני של מת'יו תומאס דילן ממשיך בקו של קודמו ועושה, ככל שביכולתו, להוציא מאתנו כל שמחת חיים. האמת שהוא עושה לנו טובה - אם אין שמחה, גם התקווה דועכת ואז לומדים להעריך את הדברים הקטנים שבחיים; כמו למשל אנשים שהם לא אתה וסוחבים דברים ממש כבדים ברחוב.

"החיים, הם קשים יותר משחשבתם" היא השורה שפותחת את הקטע המינימלסטי בין הדקה וחצי הנ"ל, שאלא אם כן היה מגיע אחרי Windmill היה יכול ממש לדכא אתכם, אך במקומו הנוכחי, יגרום לכם לקפוץ מכופפים כמו קנגרו.

זה ידוע שאלפנט פרייד היא אחת מהלהקות הכי טובות שפועלות פה - בינינו, זה כנראה בגלל שהצמד הזה לא לגמרי מכאן (הוא ישראלי, היא אמריקאית, ונראה שהיא זו שלובשת את המכנסיים בבית). אבל לנו לא אכפת להתנהג כאילו שהם 100 אחוז בת ים, בעיקר כשהם מספקים קטעים מוצלחים ומעודכנים כמו "Crazy BF".

מנג'מנט מחזירים טובה ל-Violens על הרימיקס שעשו להם ל-"Time to Pretend", רק שבמקום לגרוע מהמקור, כפי שעשו Violens, הם משדרגים את השיר של חקייני הביץ' בויז ועושים ממנו חתיכת ממתק.

למרות ש-"Happy Eyez" והאי-פי החדש שדלף השבוע, "Coconuts, Plenty Of Junk Food" לא ממש דומים לשום דבר שהאחיות לבית קוקורוזי עשו אי פעם, אני יכול להישבע שככה ציפיתי מהחומרים החדשים שלהן להישמע. בדיוק.

עוד יום, עוד רימיקס של אנימל קולקטיב.

אם אתם ילדים אמיתיים, שעושים מה שילדים צריכים לעשות, בתדירות שילדים עוד יכולים לעמוד בה, אז הרמיקס הנ"ל צריך להזכיר לכם את כל מה שרץ לכם ברבע השעה הראשונה של אחרי ההתעוררות. אם לא, מה אתם בכלל קוראים את המדור הזה?

עוד יום, עוד שוודי חלקלק שעושה אינדי.

ילדים מרגישים טיפשים לא פעם. לרוב, גם בצדק. נסו לנהל שיחה עם ילד שלא אוהב את מה שהילדים אוהבים - כבר עדיף לדבר עם בריסטול מגולגל. הם חופרים על מה שעשו בגן, על הכלב של השכן ולא מצליחים לחשב כמה עולה כוס בירה ושלושה צ'ייסרים. מטומטמים. אז עכשיו, כמה מהמפגרים האלו כתבו שיר, והאמת? יצא להם לא רע.

הסינגל הראשון מתוך "Popular Songs", האלבום הבא של יו לה טנגו, מראה מה זו להקה על רמה, ומעביר שיעור באיך יוצרים קלאסיקה מיידית.

קצת נשבר לי הלב כשקראתי שגם סנטיגולד רודפת את האנשים מוכשרים שדוחפים אותה למיקסטייפים ומקפיצים את הקריירה שלה ואת הלייבל החמדני שלה בכמה רמות (תגידי תודה, יא טמבלית). בדיוק בגלל זה הכנסתי פנימה את הקטע מתוך המיקסטייפ שמערבב איתה גם את אנדרה 3000 ובאן בי - שתבין שאי אפשר לברוח, והמיקסים כבר נמצאים בכל חור. אפילו בישראל.

DJ Quik, האיש שהמציא שליש ממה שאתם מכירים בתור הסאונד של החוף המערבי, צץ משום מקום בשיתוף פעולה עם חצי מהדוג-פאונד, קוראפט, וביחד הם מביאים היפ-הופ קלאסי כאילו שאנחנו בשנות ה-80.

לפעמים צריך שהמלך יקום ויצעק לכולם שהם סתם חארות. Jay-Z יודע את מקומו, והוא החליט להכירז מוות לאוטו-טיון המציק, ואפילו ציווה על קניה ווסט לקפל את הזנב בין הרגליים ולהפיק את השיר. על הדרך הוא לא מפחד ונכנס בכולם - בין השורות הנבחרות אפשר לצטט את "אתם ניגרז ששרים יותר מדי/ תחזרו לעשות ראפ/ אתם עושים טי-פיין יותר מדי" או "אני מולטי מיליונר/ אז איך זה שאני עדיין המאת'רפאקר הכי קשוח כאן"? - ג'יגה צודק, כל שעלינו לעשות זה להשתחוות.

האלבום החדש של מוס דף הגיע השבוע והוא פשוט יצירה מעולה - ללא ספק הריליס הכי מוצלח של דף מאז "Black On Both Sides". השליפה של סליק ריק מן האוב גם היא מבריקה ומתאימה עצמה לנוכחות של DJ Quick כמה שורות למעלה. הילדים השבוע נוסטלגיים. זה קורה.