עוד בוואלה!
Harry Nilsson Early in the Morning // 1971
Sergio Mendes & Brasil 66 For What Its Worth // 1970
Diego Bernal - Momma's Boy // 2009
Marie Queenie Lyons See and Dont See // 1973
Johnny Otis Coming at Ya Babe // 1975
Mos Def Twilite Speedball // 2009
The Knux Fire (Put it in the Air) // 2008
Wajeed/J Dilla LL // 2007
Q-Tip ft Busta Rhymes, Raekwon & Lil Wayne - Renaissance Rap // 2009
Deep Red- Good to Go // 2009
Salma Agha Come Closer // 1977
The Main Ingredient California My Way // 1974
Dorothy Ashby Soul Vibrations // 1968
The Mystic Moods Cosmic Sea // 1973
King Britt ft Rich Medina Planetary Analysis // 2002
The Spinners Message from the Black Man // 1971
Aït Meslayene El Fen // 1978
Tony Allen Ernestus (Marks disco dub) // 2008
Steinski None Shall Be Afraid // 2009
Baby Fox Curly Locks // 1997
1983//A Merman I Should Turn to Be) - Jimi Hendrix //1968)
את הרשמקול שלי אני אוהב לבד. לא יודע, יש משהו מאד מרגיע בלשמוע את זה באוזניות כשאתה הולך לבד. לבד כמו לחזור בארבע-חמש לפנות בוקר, העיר נצבעת לך מול העיניים בצבעים מוכרים-חדשים, כמעט נקייה, חפה ממזימה, בדיוק ההיפך ממך. כי מוזיקה יכולה להרים, להוריד, להתנפל, ללטף, להסתכל עליך בוכה, צוחק, מפלרטט או מתנה אהבים היא שם. וברשמקול וזה בא מאחד שאשכרה אולי פספס רק סט אחד מהשנה האחרונה המוזיקה הזאת עומדת לבדה. בלי הרבה דאווין של אגו, אדנותיות של 'אני אמרתי לכם קודם' או גרוע מהכול - הגבלה ז'אנרית. קשה להגיד מה מייחד את רשמקול אבל קל מאד לזהות את מה שעובר כחוט השני בין עשרות הסטים המגוונים האהבה למוזיקה. וכמו כל אהבה, למתבונן מבחוץ (המאזין במקרה דנן) קל להיות ציני לגביה. ויש הגדרה יותר מוחצת ללוזר מאשר בנאדם שהוא ציני לגבי מוזיקה?
וכשהמוזיקה הנכונה פוגשת בשעה הלא נכונה משהו עלול להתרגש עליך. בין אם זה חיוך, דמעה או בין אם זה רצון להתקשר למישהי שאתה ממש זוכר כרגע ולהשמיע לה את השיר הזה הכל הולך. זה עוד דבר שאני אוהב ברשמקול הכל הולך.
החלק הקשה היה להחליט איזה שיר-קטע-טראק-נעימה-וואטאבר לשים. ואז לנסות ולהבין מה אני רוצה להגיד שעוד לא נאמר כאן. בסוף לקחתי את המוזיקה שאני אוהב לשמוע לבד; מוזיקה שרק ככה מחלחלת לך לתוך המקומות היותר שיתופיים בחיים, בהנחה וישנם כאלו; מוזיקה שמרגישה בבית, שהולכת איתך, מספרת לך איזה סיפור על הדרך, או מראה לך את הפינות האלו, שלא מסתכלים עליהן בדרך כלל כי אנשים ממהרים מדי. המוזיקה שבחרתי היא לא כזו שממהרת. ממש לא, אפשר אפילו בקלות לומר שהיא עצלנית, אבל מהזן המתפנק. זאת שתגיע למסיבה מהומת גרוב שכמותה - מאוחר ותצא מוקדם. מוקדם בבוקר.