לידיעת המפציצים

אמנות, כמו גם מלחמה, דורשת הלך רוח. התכוונות, מניעים סמויים וגלויים מן העין ותכלית. ת-כ-ל-י-ת. אותה מטרת יסוד, ליבה אידיאית, שהיא יסוד היצירה, ובלעדיה אין כל דרך להבינה או להצדיקה – כאשר מדובר במלחמה. אולם יש מקרים בהם התוצאה שונה מההתכוונות. יצירות שסופן שונה מגרעינן, שצירוף חלקיהן שונה מסכומן המקורי. כך לעתים גם במלחמות, הפורצות בגלל סיבה אחת ומסתיימות זרות ומשונות, מרוחקות מקורבנותיהן ואדישות להצהרותיהן המקוריות, כאילו מדובר במלחמה אחרת. הסיבה לתהליכים המתוארים היא ההקשר.

"ליקוי חמה בקנדהאר" הוא סרט שקיומו ותפיסתו תלויים בהקשר בו הוא מובא. למעשה, אני חושד כי אלמלא אירועי החודשים האחרונים, אפשר וכלל לא היינו נחשפים אליו. וגם אילו היינו נחשפים, האם היינו מבינים אותו? האם היינו מתרגשים בעטיו? כואבים את גיבוריו בהקשר הנכון? כנראה שלא.

מוחסאן מכמאלבף, התסריטאי והבמאי האירני, לקח על עצמו לתקוף את מצוקת מעמד האשה בעולם המוסלמי, תוך הפניית מצלמה אל הנעשה באפגניסטן, אולי כמשל על הנעשה בארצו שלו, ארץ הדנה למוות את מבקריה. מכמאלבף מביא את סיפורה של אשה אפגנית צעירה שנמלטה לקנדה מאימת שלטון האימים בארצה, והנה היא מתיישבת לה בנוחות באמבט המבושם והנהנתני של המערב, ומגיעה אליה תזכורת בדואר לקיומו של עולם אחר, העולם שנטשה. אחותה מבקשת לשים קץ לחייה, עם הופעתו של ליקוי החמה בקנדאהר. היא מאסה בחיי הדיכוי, ההשפלה, האלימות והביטול העצמי שהם מנת חלקן של הנשים בארץ החשוכה, והיא מבקשת להיפרד מאחותה.

אולם המכתב אינו אגרת פרידה, כי אם תחינה לעזרה וקריאת מצוקה נואשת. האחות מחליטה להשאיר את הנוחות מאחוריה ולשוב אל מקורותיה, להתעמת עם עברה, עם זהותה ועם גורלה – גורל אשה בדת המוסלמית – ולהציל את חיי אחותה. הסרט נע בשני צירים: האחד מסעה של האשה המהגרת בחזרה על עקבותיה, אל עברה; ומולה אחותה, החיה באותה מציאות, הנדמית כה דמיונית ובלתי אפשרית, מוגזמת, ממרחק קנדה, ממרחק שידורי הטלוויזיה. מציאות אכזרית של דיכוי וניצול, מחיקת כבוד אדם והתעללות נפשית וגופנית.

מכמאלבף מצייר תמונת עולם אכזרית ומכאיבה, אך לצד זאת, אמפתית וסנטימנטלית. הוא אינו צריך לנסח משל ביקורתי על החברה האפגנית. מבעד לעיני שתי הגיבורות הנשיות של הסרט (בחירה לא מקרית, כמובן) הוא מציג אלטרנטיבה אנושית מהפנטת, מעין תרועת מאבק ותחייה של האדם באשר הוא אדם, גם תחת עול הדיכוי הפנאטי והעיוור.

מגרעתו היחידה של הסרט היא השימוש באלמנטים דוקומנטריים ובדידקטיות, בעיקר בצילומי הווי החיים באפגניסטן, שהופכים חלקים ממנו לפרק בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, כאילו הבמאי אינו מאמין בעצמו למראה עיניו ולקיומה של תרבות כזאת. אולם לרוב עדשת המצלמה אינה חוטאת באנתרופולוגיה, וברגעים הללו, מכמאלבף מביא את הסיפור הקשה ברגישות רבה ובמהימנות פסיכולוגית רבה. ההקשר החדשותי שעולה בהכרח עם צפייה בסרט הופך את הצפיה בו ואת ההתמודדות עם כתבי השטח מאפגניסטן ועם מהלכי הצבא האמריקאי והבריטי בארץ השסועה למהלך מורכב, התובע התמודדות מוסרית אמיצה מהצופה.

"ליקוי חמה בקנדהאר", מעבר לאיכויות הקולנועיות האובייקטיביות שלו, מציע קונטקסט אחר להבנת המציאות ולראיית העולם, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה אנושית. לא זו היתה בהכרח כוונת המשורר, אך עיתוי הופעת סרטו הפכו למשהו שונה בתכלית. סרט חובה לכל המעורבים במלחמה באפגניסטן. בעיקר לטייסי המפציצים הכבדים.