ללכת כי

לינק לצד לינק, פורסמו שלשום שתי כתבות על ולכבוד מצעד הגאווה בתל אביב באתר מתחרה. כל אחת מעצבנת ומטומטמת בדרך ייחודית לה. כתבה אחת סיפרה כי אלי ישי מבקש לבטל את מצעד הגאווה בתל אביב. השנייה, כתבה בשם "העיר הלבנה נצבעת בצבעי הקשת. מחווה לת"א", שהתפרסמה במקור לפני עשרה ימים באותו אתר, מנתה 100 סיבות למה זה מ-ה-מ-ם להיות גאה בתל אביב. למרבה הפלא והצער, מבין שני הטקסטים, דווקא הכתבה ה"משמחת" של עמית לב וענת אבישר (בשיתוף 40 אושיות תל אביביות גאות שתרמו את חלקן) היתה זו אשר ניצחה במדדי הבורות, האטימות והבאת העצבים לקורא.

אלי ישי נגד מצעד הגאווה בתל אביב. רחמנא ליצלן, מי היה מאמין? איזו הפתעה. מה? באמת? תחזרו שנית, דווקא אלי? הכיצד? רק אתמול שלחתי לו הודעה באטרף. שוב, אלי ישי וחונטת רבניו מתנגדים למצעד ושוב כאילו הדבר לא קרה מעולם, מתלהמים חברי הקהילה והטוקבקיסטים ההומוסקסואליסטים בתגובה. האם לא הגיע הזמן להפסיק לתת במה ציבורית לישי וחבר כונפותיו? בימים אלו בהם הקהילה בישראל היא בעלת חוסן וחוזק פנימי וציבורי לא מבוטל, האם לא מספיקה תגובה קצרה ונוקבת, מהלכים משפטיים באם בכלל יידרשו וחוץ מזה, דממת אלחוט, שכן מדוע לתת במה לישי? אולי מקסימום משאית. נדמה שישי, כמו ליברמן, כמו ביבי, לא מבינים שלמזלנו באקלים הנוכחי דווקא פעולותיהם הפרנואידיות והאלימות מביאות באופן פרדוקסאלי את התוצאה ממנה הם כה מפחדים: ביבי וליבי יביאו לבידודה הבינלאומי של ישראל ובסוף ייאלצו להיכנע להסכמי שלום בתנאים להם מעולם לא פיללו, וישי בפליטות הפה המוקדמות שלו, רק מוכיח שוב ושוב את נחיצותו של המצעד, שללא התנגדותו הנחרצת כבר מזמן היה בדרכו להפוך לחגיגת נוצות חלולה שפג תוקפה. הכלבים נובחים ותודות להם השיירה רק מתעצמת. כל שנותר לומר שפשוט חבל. חבל שאחד הפוליטיקאים היותר חתיכים בזירה הישראלית, לא מוכן להתכופף ולו קצת.

ועם זאת. עדיפה כל יום כנותו של ישי, שחושפת את המציאות החברתית והפוליטית של ישראל (וגם, חייבים לומר, מגיעה כמין מס שפתיים שלו כלפי ציבור בוחריו שמצפה ממנו לנקוט עמדה אל מול התועבה), מאשר "רשימת 100 הסיבות" המתחסדת, המתיפייפת והצבועה, שהתפרסמה באופן כה אירוני לצד הידיעה על ישי. מה בדיוק פשרן של אמירות מצועצעות ומתפייטות שנכתבות ללא שום כיסוי כדוגמת: "כל מלצר בתל אביב, לא משנה מה נטייתו המינית, נהנה ממגוון בחורים שעושים לו עיניים". באאטח. מלצרי הברים, בתי הקפה והגלידריות בטיילת, באלנבי, בשכונת התקווה, בתחנה המרכזית הישנה והחדשה ובעוד שכונות רבות בתל אביב מגיבים באדיבות רבה על מבטים אלו. בתנאי כמובן שאדיבות כוללת את הביטוי "אומו מסריח." ומה לגבי סיבה מס' 20 כדוגמת "אם גבר יסתובב בשמלה בתל אביב, ההערות היחידות שיקבל יהיו על התאמת הצבעים שלו." הרשו לי לחרוג לרגע לכתיבה אוטוביוגרפית, אם גבר יסתובב ולו עם מטרייה ורודה בתל אביב, שיגיד תודה שלא קיבל אותה בתחת. ובאמת קצרה היריעה מלהמשיך ולספור את שאר ה"סיבות" בכתבה, כדוגמת הליכה ברחוב יד ביד, להתנשק ברחוב או להתחיל עם כל עובר ושב מבלי "לחשוב על זה בכלל".

האם אלו שנתנו את ידם לרשימה הזו עושים קמפינג קבע בשדרות רוטשילד? האם הם מסונדלים, חסרי יכולת תזוזה ברחוב קינג ג'ורג', או שמא הם מסתובבים במשקפיים ורודים ומפוצצים באקסטה בצפון דיזינגוף? אם לא, אז באמת לא ברור כיצד הרשו לעצמם כל אותם "חברי הקהילה" לא פחות, לכתוב כתבה שמתעלמת באופן כה בוטה מהמציאות התל אביבית. תל אביב היא אכן עיר מדהימה, מתקדמת למדי, ליברלית למחצה. היא עיר קטנה-גדולה, חמה, בועטת לעיתים, מרושלת, אופנתית באופן חלקי, עם חוף ים, שמש והרבה ברים, מסיבות, ובתי קפה. במקביל, תל אביב היא עיר מוזנחת, אטומה, שמחזרת אחר תושביה העשירים ומפלה את ענייה ובני מיעוטיה. תל אביב היא עיר מחולקת ומפורדת שבה שכונה אחת אינה דומה למשנתה ושכונות רבות בתל אביב, גם העשירות והליברליות שבהן, הן שכונות שתושביהן ומקומות הבילוי שלהן מתגלים פעמים רבות כאלימים, גסים, חשוכים ופרובינציאליים שלא מקדמים בשמחה שום הפגנה התגפפות חד מינית ציבורית.

אם גם נצא לדקה ממסגרת האפליה על בסיס נטייה מינית, לא התושבים הערביים, לא תושבי יפו ולבטח לא העובדים הזרים בתל אביב יסכימו לסיבה כדוגמת "תל אביב היא העיר שבה אתה גרגיר חול אלמוני והדמות הכי מוכרת באזור, בעת ובעונה אחת". הדרך לתל אביב פלורליסטית תיסלל בראייה נכוחה את המציאות האלי ישיית, ולא באמצעות כתבות תדמית כוזבות של נביאי שקר ורודי עיניים.