בדיחמין

יותר מהתנצלות פומבית עקומה, המונולוג שנשא בשבוע שעבר דיוויד לטרמן בעניין שרה פיילין, הוא כתב ההגנה של ההומור האינפנטילי והפשטני. לטרמן יכול היה להיאחז בסאטירה, או להתחבא מאחורי ביקורת פוליטית נוקבת, אבל בחר להכיר בעובדה הפשוטה שכל מה שהוא מנסה לעשות בעצם, זה לסחוט כמה צחוקים זולים מהקהל. כמה אירוני שבהגנה על ההומור רפה השכל, טמון תחכום גאוני בפשטותו, הן ביחס שלו להומור מהסוג הזה והן ביכולת של לטרמן לרכב על גל הפופולריות שפיילין עצמה ניסתה לרכב עליו תחילה.

"אין לי איך להגן על הבדיחות האלה", אמר לטרמן כשהוא מתייחס למילים שכתבו פיילין ובעלה בעקבות סדרת בדיחות על בתם בת ה-14. "קבלה של הערות מהסוג הזה כלפי קטינה שיכולה להיות בתו של כל אחד", כתבה פיילין באתרה הרשמי, "תורמות לקצב הגובר של הניצול המיני של קטינות בידי גברים מבוגרים". בעלה אף הרחיק להסיק מן הבדיחות שמדובר בהומור על אונס ילדות בנות 14.

אבל לטרמן, במקום לזרוק אל החלל איזו התנצלות מאולצת שמטרתה לפטור את רשת CBS מלשלם לפיילין סכום פיצוי בגין תביעה עתידית, החליט לחזור שוב על הבדיחות המדוברות ולהסביר לאט למושלת פיילין על חשבון מי הבדיחה. אחת מהן (זו שהציתה את רוח הקרב בפיילין), התייחסה רק למושלת ולאיפור המוגזם שהיא עוטה על פניה שמשווה לה מראה של "דיילת זנותית". השנייה שמה ללעג דווקא את חיבתו היתרה של שחקן הבייסבול אלכס רודריגז למין הנשי, תוך שלטרמן מציין על הדרך את העובדה שבתה בת ה-17 של פיילין נכנסה להריון מחוץ לנישואים. "אני מזהה שמדובר בבדיחה מגעילה", הודה לטרמן נטול בושה, אבל הזכיר גם שעל גבן של בדיחות מהסוג הזה הוא מצליח לחלץ צחוקים מהקהל שלו כבר 30 שנה.

ולמה שלא יצליח? העובדה הפשוטה היא שיש מי שמוצא את הבדיחות האלה מצחיקות עוד הרבה לפני שלטרמן החל את הקריירה שלו. בין אם מדובר בבדיחות על בעלי מוגבלויות, על מראה חיצוני, על מחלות סופניות, על מוות, על מין או על גזע – אין אחד מאיתנו שלא צחק מלפחות אחת משלל הבדיחות הפוטנציאליות בתרכובת המאתגרת הזו. עם זאת, נדמה שאנחנו מצפים לאיזה סטנדרט מוסרי גבוה יותר כשמדובר בתכנית טלוויזיה, מופע סטנד אפ או אתר אינטרנט, מזה שאנחנו מצפים לו בסלון ביתנו, בין משפחה או חברים. יותר מכך - וכאן אנחנו כבר נתלים באילנות הגבוהים של לני ברוס - אנחנו מקנים לאותה בדיחה מטופשת כוח השפעה שלא רק שאין לה, גם אין שום סיבה שנעניק לה. כאילו באמת מתבקש שבעקבות הבדיחה על בתה של פיילין, גברים מבוגרים יחושו כעת צורך עז לאנוס קטינות.

זה לא שלפעמים בדיחה היא רק בדיחה. זה שלנצח בדיחה היא רק בדיחה. היא יכולה לעבור את גבול הטעם הטוב של כל אחד מאיתנו ואנחנו, בתגובה, יכולים פשוט לבחור שלא לצחוק ממנה. יתרה מכך, יש לנו הזכות המלאה לא להקשיב לה. ביל מאהר אמר: "אנשים חושבים שאם אני יורד על אובמה זה הופך אותי לגזען. הם לא מבינים שכשאני צוחק עליו אני לא צוחק על כל השחורים, כמו שכשצחקתי על בוש לא צחקתי על כל המפגרים שכלית". לטרמן לא צחק על כל הנשים שמשתמשות בנתונים הפיזיים שלהן כדי לקדם אג'נדה פוליטית, שמכריחות את הילדה שלהן להינשא לטובת הקמפיין של אמן אחרי שהיא נכנסה להריון מחוץ לנישואין, בגיל שמוקדם מדי להפוך בו לאמא. הוא רק צחק על שרה פיילין. והאמת היא שזה פשוט היה מצחיק.