שיר הקיץ: שמינית גמר, מקצה ראשון

קשה לחשוב על שיר ישראלי יותר מ"שיר המנגל" – באינטרפרטציה למודרן טוקינג, במלים על הסיחים הבוערים בצומת מסובים עם הילדים שצורחים ובהגשה הקורעת של גני תמיר ויאיר ניצני, כולל הקליפ המעולה מ"סיבה למסיבה". אבל איך אפשר להשוות בין הדחקה הזו – מצחיקה ככל שתהיה – ל"מכת שמש" של יובל בנאי, שכתבו יענקלה רוטבליט ו – מי אם לא - שמוליק קראוס, גדול מלחיני הפופ העברי?

"מכת שמש", מתוך סרט באותו שם, הוא פולק-פופ ישראלי נטול הקבלה – עם הגיטרות האקוסטיות והמפוחית החולמנית הוא מרגיש כמו המוזיקה הישראלית שהיינו רוצים שתהיה גם היום, אבל לשווא; הוא עדיין אקזמפלר בכמה שהוא כיפי, מרגש ומדבר בכנות ותמימות על אהבה ממבט ראשון. ויובל בנאי מלך.

המנצח: "מכת שמש" של יובל בנאי

לפני שהיה נביא חזון ארץ ישראל השלמה היה אריאל זילבר זמר ענק. "שמש שמש", בגרסה שפותחת את אלבום הסולו הראשון שלו (כלומר לא זו עם הכינור המעצבן), "רוצי שמוליק", הוא אחד הרגעים היפים בתולדות המוזיקה הישראלית; שיר קיץ עם גוון מלנכולי-נוסטלגי-חמוץ-מתוק. "בוא נביט בשמש/ היא יודעת מה קורה" שר זילבר בקול המזייף והייחודי שלו ושואל "איך אפשר לזרוח כשהים מלא?". על פניו זהו מתכון בטוח לעבור לשלב הבא, אלא שההגרלה האכזרית זימנה לזילבר כבר בסיבוב הראשון התמודדות עם שדי העבר שלו – להקת תמוז בה היה חבר ו"סוף עונת התפוזים", השיר היחיד אותו הלחינו זילבר ושותפו להנהגת ההרכב, שלום חנוך.

עם כל הקיציות של "שמש שמש", "סוף עונת התפוזים" לא רואה אותו ממטר. הטקסט של מאיר אריאל, על האהבות החולפות והמזמוזים על רקע מחירי סוף העונה, הוא חתיכת אבטיח עם בולגרית והלחן של חנוך וזילבר הופך אותו להמנון רוקנרול, שמבלי למצמץ עולה לסיבוב הבא ללא זיעה.

המנצח: "סוף עונת התפוזים" של תמוז

זהו קרב על אופייה של הרומנטיקה. האם היא לבנה, חסודה ומוכוונת חתונה, או צעירה, קצרת מועד, רובצת על החוף בבגד ים? בעוד שבשיר של נעמי שמר הרומנטיקה היא קלאסית, כמעט תנכית, אצל אריק איינשטיין היא הכי ארצישראלית שאפשר. היא לוקחת בילוי של בני זוג בים - יכול להיות שהם נפגשו בכלל רק הרגע - בו ההתאהבות, כמו השמש, מסנוורת אותם וגורמת להם באותו רגע להרגיש שאהבתם נצחית כמו הים, גם אם היא עומדת להסתיים מיד אחרי שהשמש שוקעת וכל אחד ילך לביתו.וזה יפה כמו שרק אהבה צעירה יכולה להיות.

המנצח: "כמה חם" של אריק איינשטיין

על רידם הרגאיי המשומש "ד"ר דארלינג" הושיבה רביעיית סוליקו את קרולינה, אז עוד MC ולימים ההיא מהבנות נחמה, והמציאה מחדש את להיטי הקיץ הישראלים. שיר שכולו האדרה עצמית ופזמון חוזר שאי אפשר לחמוק ממנו. להצלחה כזו, לא נראה לנו שגם הם ציפו.

מצד שני הם לא ציפו לפגוש כבר בסיבוב הראשון את "ציפור מדבר", אב הטיפוס האתניקסי שבמשך עשור שלם הפגיז את הקיץ הישראלי בלהיטים ללא ברקסים; אש, בערה, להבה, אדמה, שמיים ומעיין – כאן נחרט לראשונה הז'רגון האלמותי של אתניקס, מלווה בשילוב קטלני של פופ אלקטרוני וטאץ' מזרחי. ואיזה פזמונים, יא ווראדי!

המנצח: "ציפור מדבר" של אתניX