פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מועדון לשמחה

      "מועדון לילה" עובדת בזכות נוסחה ישנה ומוצלחת של מכנה משותף עטוף באווירה של סבבה. הילית וולברג זורמת לאפטר

      סוד ההצלחה של "מועדון לילה" הוא באופן המיצוי המוחלט של המהות הבסיסית של ערוץ 2. כמו המעגל המיתולוגי של דן שילון, אחד הסמלים הבולטים של תרבות הרייטינג, כך גם המועדון של ארז טל, שהשילוב בין העממי לאליטיסטי בפורמטים כמו "העולם המופלא" ו"רק בישראל" אינו זר לו. במקרה של "מועדון", נשבר המעגל לחצי ואת הזונה והפוליטיקאי מחליפות בדיחות על זונות ועל פוליטיקאים, גם הן נעות על הסקאלה שבין הנמוך לגבוה. הומור מברשות שירותים לצד סאטירה על מתנחלים; אלתורי שאריות ממופעי סטנד אפ לצד פאנצ'ים כתובים ומחודדים - שתי מדינות, רק לעם אחד.

      מאחר שעל איזון תקום ותיפול המשוואה לנוסחה המנצחת, חברי הפאנל נעים גם הם על הציר שבין שני קצוות העם, אבל במקום להתחלק למחנות המתבקשים, מפתיע דווקא שכל אחד מהם מגלם את שני התפקידים גם יחד; עדו רוזנבלום יודע לחדד את הלשון, אבל נוהג במונית בלילות; אבי נוסבאום צוחק על מראה חיצוני, אבל מפגין הומור עצמי ראוי לציון ושליפות מהירות בזמן אמת; שי גולדשטיין מתמרן בין הסאטירה לשיגעון וארז טל על תקן האיש שמאזן שבאמצע, מלהיט את הקהל עם הצחוק המדבק שלו ומסייג בנימת פוליטיקלי קורקט כשצריך לרכך פאנצ'ים על חברים בתעשייה.

      חובה להביא: מצב רוח טוב

      באשר לשני החברים הנוספים בצוות, אורנה בנאי וישראל קטורזה, נדמה כי אלה טרם מצאו את מקומם בעולם הניגודים של מועדון לילה ולפיכך חולשתם בולטת אל מול השאר. בעוד שבנאי אמורה להיות חברה קבועה בפאנל, נדמה שנוכחותה הורגשה עוד פחות מזו של קרן פלס שהתארחה בתכנית. אולי זה סידור הישיבה שמרחיק את בנאי מהנפילה הצפויה לקלישאת "לימור" לצד ארז טל ומכריח אותה לפתח דינמיקה חדשה עם גולדשטיין, שנדמה שמעדיף את נוסבאום על תקן גוטליב של העונה שעברה, שמעדיף את רוזנבלום בתפקיד שכטר. קטורזה, לעומת בנאי, מפגין מעורבות מבורכת, אבל נופל לרגעים למופע סטנד אפ יחיד משלו, בו בדיחות על הפרדה בין רוסיות ואתיופיות בסופר (כדי שלא יוכלו לדבר ביניהן), או רחצה עם החמות בים (בעונת המדוזות) שעשויות לשעשע בפני עצמן, אך לא מתאימות לסיטואציה.

      אבל נקודת החוזק של "מועדון לילה" היא בכל זאת התמהיל המגוון של החברים בה, שמאפשר לצופה למחול גם על בדיחות שלא יושבות לו בול, בעיקר בזכות האווירה האופיינית למועדון – הכאוס באולפן, התקשורת האקראית עם הקהל, שקופיות המעברונים המטופשות והבדיחות הכאילו פרטיות (על כמה מתערבים שיונית לוי מגיעה בסוף העונה?) - שהצליחה למסד את הבלגן בקונספט מחושב, אבל לא מחייב, של שכונה. לא סאטירה נוקבת, לא מערכונים מוכנים מראש, רק כמה חבר'ה שהזמנו מעכשיו לעכשיו והביאו איתם בקבוק שתייה מהפיצוציה למטה. קונספט כזה, שמראש מודיע שלמסיבה הזאת צריך להגיע עם מצב רוח טוב. אחרת, עדיף שתישארו בבית.