לא ארץ לזקנים

כמעט שבוע עבר מאז שעידית פרנקל זיכתה אותי בתגובה לטור המשתלח שלי בעכברי האינטרנט, נצח במושגי הרשת. בעולם הישן היה מדובר בזמן סביר לנסח תוספת לדיון התלמודי הזה, שהחל בנושא אחד וזלג לנושא אחר לגמרי, אבל החוקים שחלו בימים ההם על דמויות כמו אדם ברוך, רון מיברג, עמוס קינן או אורי אבנרי - שהתקוטטו ביניהם בקצב תקתוק השבועון, או אפילו ירחון במקרים מסוימים - לא עומדים לרשות הדור הנוכחי, שכמו ביל קלינטון, מרגיש מחויב להוכיח מי השולף הכי מהיר רק בגלל שהטכנולוגיה מאפשרת לו. אך בסופו של דבר מישהו כאן חייב להבין שנצח הוא לא באמת הרף עין, וחשוב מכך, שעם כל הכבוד לאינטרנט, בגיל הזה קשה לשנות הרגלים.

"לנצח", כותבת פרנקל, "יקום החדש על הישן וינסה לערער על טיבו ועל הרלוונטיות שלו", ואילו היתה זו סצנה מתוך דרמה משפטית הוליוודית, כאן היה המקום לקום ולהכריז "I Rest my case!". מכיוון שבכל זאת הדברים נכתבים באתר אינטרנט, אני נאלץ להניח את כוס התה שלי ולדדות בצעדים איטיים למקלדת, ולהזכיר לנציגת הדור הצעיר שעד לפני לא הרבה זמן - במונחים היסטוריים, כן? – החדש לא רק שלא ביקש לאיים על הישן, אלא התבטל בפניו, או לפחות השכיל להבין שהשמש זרחה גם לפניו וכנראה תזרח גם בבוקר שאחרי. רק שטיפת המוח של התרבות גרמה לנו לחשוב במונחים של קידמה, של ישן וחדש, ועוד להיות משוכנעים שזו דרכו של עולם מאז ומתמיד. אבל ההתנשאות של עכברי הרשת על מדיה קדומים יותר, ובכלל כלפי מי שאינו מצוי בפלאי הטכנולוגיה או לפחות מכיר בעליונותם, נובעת רק מעולם המושגים המצומצם שהם שבויים בו, לא מכורח המציאות. הערעור של החדש על הישן לא היה קיים מקדמת דנא, רק אלוהים הוא על זמני, ואני, בניגוד לפרנקל ולקהילה שהיא משמשת לה פה, לא בטוח מי זה בדיוק.

מה שכן, מצא חן בעיני הכינוי "אבאל'ה" שפרנקל הצמידה לי בתגובתה. היה בזה משהו חצוף, שובבי כזה, אפילו סקסי. נדמה לי שהפנייה "בתי" תהלום את היחסים הנרקמים בפנטזיה המעורערת שפיתחתי, ובכן בתי, כשאני כותב על תרבות אני מכוון למובנים רחבים יותר מאשר להוריד פספוסים באינטרנט, ואם היא חדשה, אז היא אמורה למוטט, או לפחות לערער את יסודות התרבות שהיא מבקשת להחליף, להציע משהו מהותי שלא היה קיים לפניה. התחושה שלי שהאינטרנט נברא בצלם תרבות קיימת, ונכון לעכשיו הוא רק מנציח את ערכיה, אבל אני מוכן לנסח את העמדה שלי, בחלקה הראשון לפחות, כשסימן שאלה בסופה.

בהנחה המאוד גסה שהתרבות שאנחנו חיים בה היא דמוקרטית, קפיטליסטית, פטריארכאלית ומחולקת ללאומים היא קביעה המקובלת על שני הצדדים, נשאלת השאלה האם האינטרנט הוא פחות דמוקרטי מכל מה שקדם לו? האם הוא ערער את יסודות הקפיטליזם או חיזק אותם? האם הרשת היא מרחב שמקדם נשים או עומד ביחס ישיר לעולם שבחוץ? האם החלוקה ללאומים לא נשמרה, אפילו אחרי המצאת הכפר הגלובלי?

האינטרנט הוא מרחב דמוקרטי לא פחות מהדמוקרטיה הגדולה שהפיצה אותו. שזה עלא כיפאק, אבל בכך אין כל שינוי; הוא לא רק הולך ונכבש על ידי ההון, אלא גם עוזר להפיץ אותו, בכך שהוא מפיץ את הבשורה ובעיקר מהווה כלי שיווקי יעיל מאוד עבור תאגידים עם שאיפות התפשטות; בתור מדיום שהפך את הפורנו למדורת השבט של המין הגברי, קשה לי לראות בו פועל יוצא של מפעלות הפמיניזם (טענה פשטנית אמנם, אבל גם לי מותר להסתפק בטוויטים) ובנוגע לגבולות הלאום, הוא דווקא כן עשוי לטשטש אותם, אבל רק מפני שהממסד הכלכלי גובר היום בעוצמתו על הממסד הפוליטי. הגלובליזציה משרתת, בשלב הזה שלה, בעיקר את בעלי ההון, והאינטרנט הוא אחד מכלי הנשק האימתניים ביותר שיש לה. בסופו של דבר האינטרנט גם עשוי להיות החבל שעליו הקפיטליזם יתלה את עצמו, כפי שחזה קרל מרקס, אבל כדי שזה יקרה הוא צריך להיות מוחזק בידיים הנכונות. תסמכי על הידיים שלך, בתי, לא על החבל.