שיפוט לקוי בפרס ספיר?

הענקת פרס ספיר אמש לספר "אחוזת דג'אני" של אלון חילו עוררה זעם רב בקרב תעשיית הספרות. לוואלה! תרבות נודע כי עיקר הזעם מופנה לעובדה שיושב ראש חבר השופטים, השר לשעבר יוסי שריד, עשה לכאורה שימוש בזכותו לקול כפול, כדי להעניק את הפרס לעמיתו להוצאת "ידיעות ספרים", אלון חילו, כך על פי טענות של גורמים בעולם הספרות.

שריד קיים בעבר עם חילו ערבים משותפים לרגל השקת ספריהם, כמו זה שהתרחש ביריד הספרים הבינלאומי של ירושלים בחודש פברואר האחרון. "השופטים סיפרו לנו את זה", אומר גורם בעולם הספרות, "וזה מבאס מאד לדעת. יוסי היה צריך לפסול את עצמו במקרה הזה, אולי הוא אפילו היה צריך לפסול את עצמו מלשפוט בכל הפרס ברגע שהבין שזהו המצב". אותו גורם מתייחס לעובדה כי לאחר ההצבעה התוצאה היתה ככל הנראה תיקו בין "קול צעדינו" של רונית מטלון ו"אחוזת דג'אני" של חילו. גם עובדה זו הפתיעה הבוקר רבים בתחום, כיוון שהמועמדת שנחשבה למובילה עד לרגע הטקס היתה דווקא נורית גרץ עם ספרה, "על דעת עצמו".

"זה ביזוי הספרות", אומר מנחם פרי, העורך הראשי של הוצאת הספריה החדשה, שטוען אף הוא כי שריד השתמש בקולו הכפול. "אני שמח שמישהו גילה את זה ואת הקשר בין שריד לחילו. בלי להיכנס לערכו של הספר של חילו, יש לפרס הזה מסורת, שהייתה כמעט כל השנים, שתמיד נבחר ספר פחות טוב. ספר לא חשוב או חשוב פחות מקבל את הפרס כאילו הוא הספר הכי טוב של השנה וזה לא מדאיג את מפעל הפיס. עוד לא שכחנו את הביזיון שנגרם לא.ב יהושע עם 'הכלה המשחררת'. לא פלא שסופרים כמו גרוסמן או יהושע קנז לא שולחים את הספר לפרס".

גורמים בעולם הספרות אף סיפרו לוואלה! תרבות כי אחת השופטות בוועדה, הפרופסור חביבה פדיה, לא הגיעה לטקס בשל האכזבה מכך שספרו של חילו נבחר. "אני לא יכולה לאשר את המידע ולא יכולה להתייחס לתהליך השיפוט", אומרת פדיה בתגובה. "אבל כן, הייתה לי אכזבה מכך שספרו של חילו נבחר ולא ספר אחר".

יוסי שריד בתגובה: "יש הסכמה בין השופטים שהמידע בנוגע למי הצביע מה ואיך יישאר בתוך החדר ולכן אני לא יכול לצערי להגיב בנושא. בנוגע להיכרות שלי עם חילו - זה ממש קשקוש. פעם אחת התארחנו יחד באותו המקום ואין סופר בארץ שלא התארחתי בערב לכבודו".

"בוודאי שלא היה ראוי שאפסול את עצמי. בשנתיים הקודמות, אפילו בחמישיה להוצאת ידיעות אחרונות לא היה זכר. חוץ מזה, תמיד אומרים, אז אומרים. בגילי אני כבר מרשה לעצמי להתעלם ממה יגידו. אין אדם/שופט שאיננו מכיר את רוב האנשים שנוגעים בדבר. תמצא לי שופט אחד בארץ שאיננו מכיר סופרים או שאיננו מתרועע עם סופרים. מדובר בטעמים של אנשים שונים, לגבי ספרים שונים וזה הכל, יותר מדי יצרים משקיעים בזה. הייתה חבורה של אנשים מן השורה הראשונה של ביקורת הספרות והתרבות בארץ, כולם חכמים ונבונים ומנוסים ויודעים את תורת הספרות וזו הייתה הכרעתם".

"לא יודע. ראיתי אותה בצהריים, היא אמרה שהיא תבוא ואין לי שמץ של מושג אם היא הייתה או לא הייתה".

ממפעל הפיס נמסר בתגובה: "כאשר נוצר שיווין בין השופטים ברור לכל בר דעת שעמדתו של היו"ר דרושה לצורך הכרעה. קנאת סופרים היא תופעה מוכרת וידועה, למרבה הצער, במחוזותינו היא אינה מרבה חוכמה אלא רק רעות רוח ושנאה. הטענה שמועלית היא חסרת שחר, מרושעת ומגוחכת ממש כמו מי שמפיץ אותה".

מיכל פייקין, מהוצאת ידיעות אחרונות מסרה בתגובה לדברים: "הוצאת ידיעות ספרים הגישה עשרות ספרים לפרס ספיר בשנים קודמות בהן שפט שריד ואף אחד מהספרים לא הגיע לחמישייה, ומן הסתם גם לא למעמד הפרס. באשר לקשר בין שריד לחילו – אנחנו בטוחים ששריד היה בערבי השקה של סופרים אחרים שהיו מועמדים לפרס".

פרס ספיר חוגג עשר שנות פעילות אך גם שנים של מחלוקת והיעדר הסכמה בקרב תעשיית הספרות בישראל. הפרס, הנחשב ליוקרתי ביותר בעולם הספרות הישראלי, מוענק לטענת גורמים בכירים בעולם הספרות למועמדים אינם ראויים. המקרים הבולטים היו זכייתה של "שאהבה נפשי" של גיל הראבן בשנת 2002 על פני "הכלה המשחררת" של א.ב יהושע וזכייתו של רון לשם בפרס בשנת 2006 על ספרו "אם יש גן עדן", כשנטען שהפרס ניתן לו על ידי יושב ראש דירקטוריון חברת החדשות לשעבר, יצחק לבני בזמן שרון לשם היה סמנכ"ל בזכיינית "קשת", שהיא גם הגוף המשדר של הטקס. למרות היוקרה של פרס, סופרים רבים, ביניהם בכירים דוגמת עמוס עוז, אהרון אפלפלד והשנה גם דוד גרוסמן, שזכה בפרס בשנת 2001, נוהגים לא לשלוח את ספריהם לתחרות.