דינו סוף!

כשההרכב המקורי של דינוזאור ג'וניור קם לתחייה, לפני שנתיים, זאת הייתה חתיכת הפתעה. אלבום הקאמבק, “Beyond”, יצא עשר שנים בדיוק אחרי האלבום האחרון של דינוזאור, “Hand it Over”, ועשרים שנה אחרי הפעם האחרונה ששלושת חברי ההרכב המקורי – המנהיג / סולן / גיטריסט, ג'יי מאסקיס, הבאסיסט לו בארלו והמתופף מרפ - ניגנו יחד.

בשנים האחרונות נראה שכל להקה שהוציאה אלבום באייטיז או בניינטיז מתאחדת, אבל האיחוד של דינוזאור ג'וניור באמת היה לא צפוי, מהסיבה הפשוטה שהפרידה הייתה ממש מכוערת. “Bug”, האלבום השלישי שלהם שיצא ב-88', היה האחרון של כל השלושה ביחד, ושיאו היה “Freak Scene”, הלהיט הגדול הראשון שלהם וזה שסלל את הדרך לחברת תקליטים גדולה, ממנה נהנה (או סבל) מאסקיס לבדו. מאסקיס ובארלו מעולם לא הסתדרו, ואחרי “Bug” העיף מאסקיס את בארלו מהלהקה בדרך לא כל כך אלגנטית. אומרים שהוא סיפר לו שהלהקה התפרקה, בעוד היא המשיכה בלעדיו – אירוע שלקח לבארלו שנים ארוכות להתגבר עליו.

בהמשך הוציא ג'יי מאסקיס בשם דינוזאור ג'וניור עוד ארבעה אלבומים וב-97' פירק את הלהקה (הוא המשיך לבד ועם להקת נגנים בשם The Fog), מה שהיה אקט יותר סימבולי ממעשי כי במילא במשך שנות התשעים דינוזאור ג'וניור היה פרויקט סולו שלו. ואז, לפני כמה שנים, קרה הלא יאומן: ג'יי, לו ומרפ חזרו לנגן ביחד וב-2007 הם פתאום הוציאו אלבום חדש. אם ההפתעה הראשונה הייתה עצם האיחוד של דינוזאור ג'וניור, ההפתעה השנייה הייתה האיכות של אלבום האיחוד. “Beyond” שילב את האנרגיה של דינוזאור המוקדמים עם כתיבת השירים המלודיים שמאסקיס טיפח ככל שהתבגר. ובניגוד לעבר, הפעם מאסקיס גם נתן לבארלו להתבטא באלבום.

ההפתעה הבאה הייתה שדינוזאור ג'וניור הגיעו להופיע בארץ. היה אדיר, ואחרי זה באמת שכבר שום דבר לא מפתיע. לא העובדה שהם באים בקרוב שוב, לא אלבום חדש שלהם, ועוד פחות מפתיעה העובדה שגם הוא מעולה. אתמול בלילה שמעתי את האלבום החדש בלופ. בפעם החמישית הרגשתי כמו בפעם הראשונה ובפעם הראשונה הרגשתי כאילו שמעתי אותו אינספור פעמים קודם לכן, בשנה החולפת, בשנים קודמות, במהלך החיים.“Farm” יכול להשמע כמו אלבום של דינוזאור ג'וניור מכל תקופה אחרת. הדבר היחיד שמסגיר שמדובר באלבום חדש היא העטיפה המגניבה, שלא ראית קודם, אחרת היית זוכר.

על חובבי דינוזאור משרה האלבום החדש הרגשת פמיליאריות עוטפת מההאזנה הראשונה, בדומה לאפקט של האלבום החדש של סוניק יות. כמו שניב הדס כתב בביקורת שלו על החדש של סוניק יות, גם דינוזאור ג'וניור "ממשיכה להוציא שוב ושוב - בהבדלים של ניואנסים בלבד - אותו אלבום ולגרום לו בכל פעם להישמע חדש, טרי ורלוונטי". וכמו שהדס כתב על "The Eternal", גם “Farm” הוא "אלבום שמיועד למי שהפסיק לשמוע מוזיקה חדשה. הוא מחזיר אותך הביתה ומרגש במיוחד בנקודות שבהן קורה בדיוק מה שדימיינת שיקרה".

סוניק יות אמנם פועלים רצוף מתחילת דרכם, ואילו דינוזאור ג'וניור עשו הפסקה ארוכה וחזרו לחיינו לא מזמן, אך שניהם נשארו נאמנים לעצמם וממשיכים לספק את אותה סחורה מוכרת, מזוהה ומרגשת, שאין שום סיכוי לטעות בזיהוי שלה, ושאף חקיין (והיו הרבה) מעולם לא הגיע לקרסוליה.

את האלבום מקדם הלהיט “Over It” עם הקליפ השמח שבו רואים את דינוזאור ג'וניור בתור טינאייג'רים בני 40: מאסקיס עושה פעלולים על הסקייטבורד, ובארלו ומרפ מאחוריו על אופניים. לצד שירי פופ כמו זה וכמו "I Want You to Know", יש קטעי בלדות מרגשות כמו “Plans”, בו אומר מאסקיס "כבר אין לי מה להיות", ומברר, כבדרך אגב, “Do You Have Plans for Me?”. או "Said the People", בו זועק מאסקיס “Save Me!”, לפני שהוא פורץ בסולו גיטרה שמעביר את אותו סנטימנט בלי מילים.

אחד הדברים הכי כיפיים בדינוזאור הוא כמובן השירים הארוכים, כמו "I Don't Wanna Go There" שמגיע כמעט לתשע דקות שאף אחת ממנה לא מיותרת. הגדולה של הלהקה הזו תמיד הייתה הדינמיקה בין יחידת הקצב המהודקת לבין ייללות הגיטרה הניל יאנגית של מאסקיס, וכשהטריו בשיאו, יכול מאסקיס לפרוץ בסולו גיטרה אינסופי. זה כל כך כיף שאתה רוצה שזה לא ייגמר לעולם.

הקטעים היחידים באלבום שלא נשמעים כמו שירי דינוזאור קלאסיים הם שני שיריו של בארלו, אותם הוא גם שר. אחרי שהוא הועף מדינוזאור ג'וניור הפך בארלו לחלוץ לואו-פיי פולקי ויצרן אינדי אקוסטי והוציא אינספור תקליטים בשמות שונים ועם הרכבים שונים כמו Sebadoh, Sentridoh וה-Folk Implosion. הוא, מצדו, צבר לא פחות מעריצים נאמנים מג'יי מאסקיס שהמשיך בדרכו הדינוזאורית עד שהפך לגיבור גיטרה קלאסי – עם שיער ארוך ולבן והכל. מאסקיס כנראה הבין שאם הוא רוצה את בארלו בחזרה בלהקה הוא יהיה חייב לזרוק לו איזה עצם, והאמת שזה עושה ללהקה רק טוב.

אחד משני השירים של בארלו, "Your Weather", הוא הקטע המוזר ביותר באלבום. מבחינה הרמונית "Your Weather" נשמע כמו שיר סיקסטיז פולק-פסיכדלי, ואם הלחן מזכיר את ה-Byrds השירה של בארלו מזכירה את אוזי אוסבורן. זה הרגע היחיד באלבום שלא נשמע כמו שום דבר שדינוזאור עשו קודם לכן, אבל הגיטרה של מאסקיס מעניקה את החותם הדינוזאורי הרשמי גם לזה. ובזיהוי סולו של מאסקיס לא ניתן לטעות. נראה לי שזה גם קביל בבית משפט.

* דינוזאור ג'וניור, “Farm”
(Jagjaguwar)