כבר כמה שנים טובות שמנסים לשכנע אותנו שריאן ריינולדס הוא הדבר הגדול הבא בכל מה שקשור לכוכבים הוליוודיים. הנה, גם הקיץ, בזמן שהוא מופיע בתפקיד קטן ושכיח ב"וולברין" ומככב מול סנדרה בולוק בקומדיה הרומנטית הלעוסה והמאוסה, "ההצעה", הסוכן שלו הצליח לשכנע את מי שצריך וסידר לבחורצ'יק שלו שער נטול חולצה במגזין הפופוליסטי "אנטרטיינמנט וויקלי".
אבל למרות שהוא בחור חביב, ולמרות שיש לו קוביות בבטן שחבל על הזמן, ולמרות ש"יח"צן המסיבות" בו כיכב הוא סרט לא רע מסוגו, ולמרות שהתחתן עם אישה נאה שעונה לשם סקארלט ג'והנסון, ריאן ריינולדס רחוק מלהיות הדבר הגדול הבא, הדבר הגדול הנוכחי, או כל דבר גדול אחר לצורך העניין. וגם עוד מאה שערים נטולי חולצה לא ישכנעו אותי אחרת. כי בגדול, כל מה שריינולדס עושה, ג'ייסון לי עושה טוב יותר. הבעיה היחידה היא שלג'ייסון לי אין קוביות בבטן.
כשגבר שונא אשה
בכל מקרה, הלכתי לראות את "ההצעה", ומה אני אגיד לכם, סבלתי הרבה יותר ממה שציפיתי. כלומר, לא באמת ציפיתי ליהנות. בכל זאת, סרט עם סנדרה בולוק ("איזו מין שוטרת 2": חמושה ומהממת"). אבל לעינוי כל כך איטי ואינטנסיבי בהחלט שלא הייתי מוכן.
בולוק (היא לא הבטיחה לפני כמה שנים שתפסיק לעשות קומדיות רומנטיות?) מגלמת את מרגרט, עורכת ספרים ביצ'ית ובלתי נסבלת שעובדת עבור הוצאה ניו יורקית גדולה ונחשבת. היא מכורה לעבודה שלה, אין לה חיים משל עצמה, ומהבוקר עד הלילה היא רודה בעבדיה הנרצעים ומנסה לשכנע את הסופרים הנודניקים שחתומים בהוצאה להופיע בתוכנית של אופרה ווינפרי כדי שהספר שלהם יהפוך לרב מכר היסטרי.
יום אחד היא נוסעת ליריד הספרים בפרנקפורט כדי לשכנע את דון דלילו לפרסם את ספרו הבא בהוצאה שלה. לרוע מזלה, כשהיא חוזרת למשרד מתברר שיש לה בעיות עם הויזה, שכן היא בכלל אזרחית קנדית (הפתעה!).
רגע לפני שרשויות ההגירה מגרשות אותה מהמדינה צץ במוחה רעיון מבריק. היא תתחתן עם אנדרו (ריינולדס), העוזר שלה, וכך תזכה באזרחות האמריקאית הנחשקת. הבעיה היחידה? אנדרו שונא לה את הגאטס.
מפה לשם, מתפתחת לה קומדיה נוסחתית להחריד ששואבת את השראתה מהרגעים הפחות מצחיקים של "פגוש את ההורים 2", סרט לא ממש מצחיק בפני עצמו. אנדרו מסכים לקחת חלק במזימתה הנאלחת של הבוסית הסוסתית שלו בתמורה לכך שיקודם לתפקיד של עורך בהוצאה, והשניים יוצאים לפגוש את ההורים שלו, שגרים בעיירה קטנה באלסקה (מה שלפחות מבטיח שיהיו נופים יפים).
מביך ועצבני 4
כצפוי, מרגרט, אנדרו והצופים חווים סופשבוע מהגיהנום. בתפריט: מבחר רגעים משפילים (הם רואים אחד את השני בעירום, הם נאלצים להתנשק בפני כל המשפחה, נשר גונב למרגרט את הפלאפון), קומץ רגעים "הזויים" (חשפן לטיני עושה סטריפטיז, סבתא מחוקה רוקדת ריקודים שבטיים סביב למדורה) וקורטוב של דרמה משפחתית מהזן הדביק (אנדרו צריך לשפץ את יחסיו עם אביו האידיוט). אם לא די בכך, אחר דבר, יש לצופה עסק גם עם חתונה, ריצה לשדה התעופה, ונשיקה "אמיצה" ו"מרגשת" באמצע האופן-ספייס במשרד.
"ההצעה" אפילו לא מעמיד פנים שהוא מביא משהו חדש לשולחן. הנוסחה שלו עייפה ודהויה מרוב שימוש, ואין ביכולתו, כוונתו ו/או תבונתו לספק לצופיו אפילו שביב מיקרוסקופי של ערך מוסף. בולוק וריינולדס מעבירים את הסרט בהילוך שני, כאשר במשך רוב הזמן, התסריט העצל מאלץ אותם לנוע בין שני מצבים: מבוכה ועצבים. גם אני ביליתי את 107 דקותיו של הסרט הזה בתנועה בין שני המצבים האלה. ומה אני אגיד לכם, לא נהניתי מכל שניה. אני בטוח שיש סרטים רעים יותר מ"ההצעה" שם בחוץ. אבל כואבים יותר? אני בספק.