פרק נוסף בסכסוך בין הד ארצי למיכה שטרית עומד להסתיים. לא מדובר בתביעה המתוקשרת של החברים של נטאשה נגד הד ארצי, אלא בתיק צד שכמעט לא דובר, והוא תביעתה של הד ארצי נגד מיכה שטרית שהוגשה בשנת 2003 וללא קשר ללהקה, שהוגשה בעקבות תביעה של שטרית עצמו נגד החברה.
מהמסמכים, שהגיעו לידי וואלה! תרבות, עולה תמונה עגומה ביחס לקשר בין שטרית להד ארצי. כך, טוענת הד ארצי כי שטרית יצר מצג שווא שבו נאלץ לעמוד מול קונגלומרט דורסני, בעוד למעשה הוא צד עסקי לכל דבר במחלוקת בין הצדדים, אשר גלגל לידיו כסף רב ולא סיפק את התמורה עליה התחייב, קרי אלבומים. כך למשל, כשנשאל שטרית על ידי עורכת הדין רקפת פלד מטעם הד ארצי איזה סכום קיבל מהפצת האלבום "רק את" של עמיר בניון, ענה שטרית "עשרות אלבומים, עבדתי במחזורים של מיליונים, את חושבת שאני זוכר?!" . עוד מפורטים במסמך הכספים אותם הרוויח שטרית מיחסיו עם הד ארצי, המסתכמים עד להגשת התביעה בשנת 2003 בלא פחות מ-1.8 מיליון שקלים על פי הפירוט הבא: 600 אלף שקלים עבור "מסמרים ונוצות", 480 אלף שקלים עבור "רק את", 400 אלף שקלים עבור "סנטיאגו דה קובה" וכן הלוואה בסך 150 אלף שקלים ומקדמה בסך 200 אלף שקלים עבור הסכם הקלטות שחתמו שני הצדדים, אשר לא הוכחשה על ידי שטרית.
על פי הכתוב, שטרית התחייב על העברת שלושה אלבומים לידי הד ארצי כשהם מוכנים להפצה בפרקי זמן מוקצבים, מהם יצא רק דיסק אחד ("סנטאיגו דה קובה") וגם הוא באיחור של שנתיים בשנת 2001 במקום בשנת 1999. בנוסף, התקליט השלישי, שהיה אמור לצאת עד חודש יוני 2001 וכן אלבום אוסף שהיה אמור לצאת מיד אחרי האלבום השלישי. על פי הד ארצי, המקדמה עבור תקליטים אלו הועברה לשטרית כבר בשנת 1999 ואילו שטרית נכשל מלספק להם את הסחורה. לאחר מכן, הלכה הד ארצי וחתמה הסכם אמן עם שטרית להקלטת לא פחות מארבעה אלבומים נוספים, חוזה עליו העיד שטרית כי הוא "חוזה נהדר, הכי טוב שיכול להיות במוזיקה ישראלית", כפי שמצטט עו"ד עוזרי את שטרית במסמכי הסיכום שהוגשו לבית המשפט.
ביום א' שעבר (31 במאי) הגישה חברת הד ארצי את סיכומיה לבית המשפט באמצעות עורך דין בועז עוזרי ממשרד עורכי הדין של תדהר צור (שטיפל עבור החברה גם במקרים בולטים אחרים של זכויות יוצרים, כמו זה של הראל סקעת).
על פי הערכות גורמים המעורים בפרטי המקרה, עתידה השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי של פתח תקווה לפסוק בנושא כבר בחודשים הקרובים, לאחר שיוגשו הסיכומים של שטרית ושל הד ארצי בתביעה שכנגד.
מה הם רוצים, אלבום כל חודשיים?
בסביבתו של שטרית מסכימים כי אכן מדובר בחוזה נהדר, וכי מרוב שהוא נהדר, שטרית לא הפר אותו. על פי שטרית, חוזה האמן מבטל לחלוטין את הסכם ההפצה משנת 1999, הוא אינו תחום בזמן, ועל פיו שטרית קובע מתי להיכנס לאולפן, היכן להקליט, מי יפיק ומתי הוא חש כי מדובר בשירים טובים. "התביעה הוגשה באוקטובר 2003 וחוזה האמן נחתם בנובמבר2001" אומרים בסביבתו של שטרית. "הם מצפים שאמן בסדר הגודל הזה יוציא אלבום כל חודשיים?!".
עם זאת, גם כשכבר עמד שטרית להוציא את אלבומו "שלהי קיץ", פנתה אליו הד ארצי בדרישה שיוציא את האלבום אצלה, כחלק מההסכם בין הצדדים. שטרית בחר להוציא את האלבום דרך צד שלישי, לטענת התביעה "מתוך אינטרס כספי" ובכך ביטל למעשה את אפשרות לצמצום החוב מול החברה. בנוסף, טוענת החברה, שטרית השקיע זמן רב בפעילות מול אמנים אחרים, ביניהם אריק איינשטיין (עם האלבום "שמש רטובה"), מופע הצדעה ללאה גולדברג בפסטיבל ישראל, השתתפות בפסטיבל הפסנתר וכן עבודה עם תמי ענבר ומירב לוין. "פעילות ענפה זו של הנתבע, מעמידה באור מגוחך את טענתו כי ה'עיכובים נגרמו מפאת 'יובש מקצועי'", נכתב בדברי הסיכום. "הטעם הכלכלי לכך הינו פשוט וברור, במסגרת כל פעילות עסקית אותה היה מפיק במסגרת יחסיו עם התובעת, הרי שהוא היה צריך לפרוע את חובו לתובעת".
אז כמה הפסידה הד ארצי מכל הסיפור? על פי עדותו של הכלכלן הפנימי של הד ארצי דן חי, עומד הסכום על 1,129,000 שקלים וזאת, בתמחור של 30 שקלים לאלבום, שנחשב למחיר נמוך ביותר למועד הגשת האלבומים שנקבעו בחוזה בין הד ארצי למיכה שטרית. סכום זה הוא כמובן נוסף לסכומים אותם שילמה הד ארצי לשטרית במסגרת ההסכמים ביניהם. בסביבתו של שטרית טוענים כי מדובר בתביעה שהיא השמצה. מי צודק? כנראה שנדע ממש בחודשים הקרובים.
מיכה שטרית בתגובה: "הד ארצי בלחץ, נחכה לפסיקה של בית המשפט. ספינים בכלי התקשורת לא יעזרו".