שרי הריסות

אלו ימים טובים לעיתונות. אמנם היוקרה המקצועית נשחקת ככל שעובר הזמן, ובמקום עם העיתון אפשר לעטוף דגים עם תלוש המשכורת, אבל הסיפורים זורמים כמו מים, וכל מה שנותר הוא רק להעביר עליהם סמרטוט ולסחוט אותם כמה שרק ניתן. עוד לא גמרנו לשתות את הדם של דודו טופז, וכבר מתנדבת הגברת שרי אריסון לתרום לנו מנה חדשה. מתחת לשולחן אמנם לא יכולנו שלא לחכך את ידינו בהנאה, אולם שביעות הרצון מיד נמהלה בדאגה כנה לכספו של ציבור המשקיעים, ובהלה לנוכח האפשרות שחסכונותינו יממנו מעתה קומפלקס דו מפלסי באחת הפלנטות השכנות. ואכן, יש מקום לנקוט במשנה זהירות, וזאת הבהירו היטב אמצעי התקשורת ללקוחותיהם ובצעד נדיר אף גילו חזית אחידה בעניין: מוספי הכלכלה התריעו על הסכנה בטון היבש האופייני להם, הפרשנים תיבלו את הנושא בנימה סרקסטית, נחום ברנע נידב טור לשער ידיעות אחרונות, אפילו בוואלה! שיתף רועי כ"ץ את הקוראים בחרדתו מפני מהלכיה הבאים של אשת האלפיון, וכמוהו היו עוד כמה שקראו לנגיד בנק ישראל לבדוק האם הוא הדיח את האדם הנכון בהנהלת הבנק.

אלא שהפאניקה שנתפסו אליה אנשי התקשורת קצת תמוהה במקרה הזה. מעבר לעובדה שכבר מונו כאן ראשי ממשלה בהתאם לשיחות של מקובל זה או אחר עם אוסף השומים והחמסות שלו, הרי כבר למעלה מארבעים שנה שמדינת ישראל נגררת אחרי מתקשרים ורואי חזיונות, ומקיימת את צוואת הישויות העליונות בלי להיאנח יותר מדי. בניגוד לשרי אריסון, חסידי ארץ ישראל השלמה זוכים להעביר את משנתם בלי ליווי של צקצוקי לשון וקולות גיחוך, למרות שגם הם מצהירים שכל שאיפתם היא להגשים את "ההבטחה האלוהית" שניתנה להם מקדמת דנא. נשאלת השאלה, מדוע אנחנו לא נתקפים חרדה כשראשי המתנחלים מקימים עוד מאחז, חומסים עוד שטח פלסטיני, מתפרעים בסמטאות חברון ומנציחים את הכיבוש בחסות מסרים מטעם ההשגחה העליונה שקיבלו אבותיהם, שגם להם אין תוקף מדעי מובהק יותר מאשר הישויות של בעלת השליטה בבנק הפועלים. אני לא יודע עם מי בדיוק מתקשרת שרי אריסון, אבל את ההתחייבות על "הארץ המובטחת" שבה מאמינים חלק ניכר מאנשי הימין הדתי, הם קיבלו מישות עליונה לא פחות.

הדת, כתבי הקודש ועלילת ברית בין הבתרים בתוכם, האירוע שבו התגלה אלוהים אל אברהם ובישר לו שזרעו יירש את הארץ, הם כמובן לא מדע בדיוני. הם לא עוסקים בחייזרים או בגורמים שמימיים זרים, אלא מציגים סיפור, ככל הנראה מופרך ברובו, שמכיל בתוכו תובנות פילוסופיות, ערכי מוסר ונורמות התנהגות שיכולים לעזור לנו להתמצא בחיי העולם הזה. מעבר לכול זהו סיפור מופלא. החטא - כן, במובן הדתי – של אנשי הימין הקיצוני, ובמידה מסוימת גם של הציונות בכללותה, הוא הפקעת הקדושה מספרי הקודש והפיכתם לספר היסטוריה והפיכת הצו האלוהי לסדר יום לאומי. זה חטא כבד יותר מזה של שרי אריסון. היא שטחה בפני המצלמות את אמונתה; הם הקטינו את אלוהים למימדי חוצן. הלעג שהופנה כלפיה, לעומת הדיאלוג הענייני שמנוהל עם מתקשרי הימין, שחלקם אף כיהנו כשרים בממשלות ישראל, נובע מכך שזה לא משנה מאיפה את מקבל את המסרים שלך, וגם המסר עצמו חסר חשיבות, כל עוד יש מספיק אנשים שמאמינים לשטויות שאת המוציא מהפה. כל עוד יש להן מספיק חסידים, וכל עוד הן משרת מספיק אינטרסים, אתה יכול לתקשר גם עם הירקות בסלט הבוקר שלך בלי שתחשב לתימהוני.