מה שהילדים אוהבים: גן עדן

הגיע הזמן שהילדים ידעו משהו על משהו, ויסתכלו קצת על העבר. זה יכניס את העולם הפצפון והחד-גוני שלהם לפרופורציה. טוב, על מי אני עובד? העולם שלהם מושלם, עמוס בממתקים ובמשחקי חברה מיניים. אבל זה לא אומר שפעם - לפני אפריל נגיד - לא יצאו כל מני שירים שיכולים לרגש ולהפיל כל ילד מצוי, ולכן נתחיל במנהג חדש בו כל שבוע, בין כל הקטעים הטריים, יהיה שיר אחד עם עובש שעדיין יכול לחדור ללב, או לפחות ללמד את היצורים עם שיני החלב משהו על העולם.

הפעם הראשונה בה נשים שיר שהמבוגרים אוהבים חייבת לערב את הפנר, אחת מהלהקות שהשפיעו הכי הרבה על ההרכבים שנמצאים במדור משבוע לשבוע. "I Love Only You" הוא אחד מהקטעים הכי מרגשים שדארן היימן אי פעם כתב; הוא סוגר את "The Fidelity Wars", האלבום השני של הפנר שבדיוק חוגג עשור לקיומו ומערב ניסיונות שהיום נשמעים קצת מיושנים (אם כי מקסימים בתמימותם), כמו סקרצ'ינג צנוע באמצע שיר רוק. אך ההיילייט של השיר הוא לא באפקטים ובאלקטרוניקה העדינה שמדי פעם דבוקה מתחת לגיטרות, אלא, כצפוי, במשפט של היימן שמתמצת את התחושה שאחרי פרידה למשפט אחד: "ועכשיו אני שותה משקאות של מבוגרים/ ועכשיו יש לי את הזמן לחשוב שסקס זה כל כך אובר-רייטד".

בום! האלבום המלא של יאכט, "See Mystery Lights", דלף בשבוע שעבר והוא עולה על כל הציפיות, בגדול. יכול להיות שכבר אמרתי את המשפט הזה בעבר על אלבום אחר (נגיד, על האחרון של חואן מקלין) אבל הפעם אני באמת מתכוון לזה: מדובר באלבום הכי טוב שיצא ב-DFA שבכותרת שלו אין את השם LCD Soundsystem. הוא מעניין, חדשני, מפתיע ויותר משמח מכל דבר אחר שיש בעולם הזה.

אחרי ששמענו שבוע שעבר את הסינגל הראשון מתוכו, גם האלבום החדש של הפיירי פרנסס נחת ברשתות שיתוף הקבצים והוסיף עוד שורה ברזומה המפואר והעשיר של הצמד. קבלו את שיר הנושא בו אלינור פרידברגר כמעט ועולה באש.

ההוד אינטרנט עשו זאת שוב, הפעם עם השיר הרכרוכי הזה של וויזר והביט הלא גברי במיוחד של Drake. מה אתם יודעים, מסתבר שכשמשלבים את השניים יוצא חתיכת קטע מעולה ועמוס טוסטסטורון, עם ליריקה משעשעת ויופי של קצב.

כל כך הרבה דובר על טוויטר בתקופה האחרונה שזה היה רק עניין של זמן עד ששיר כמו הנ"ל יצוץ ויגרום לכולנו להזיז את הראש מעלה-מטה. הפזמון, שחוזר על "צ'ק צ'ק צ'ק מי און מיי טוויטר!" הוא ממכר כמעט כמו שירות המיקרו-בלוגינג עצמו, ואיזכורים לכל מני בלוגים ידועים ושירותים כמו פיי פאל רק הופכים את ג'יי צ'יילד לגיק הכי מגניב בסיבה.

ואם כבר שירים על ענייני אינטרנט אז חייבים לחזור ליאכט (סך הכל, הם הביג דיל של השבוע) ולהשמיע שיר נוסף שלהם שגם כן בקיא ברזי הרשת.

אחרי כל מרימי האווירה ששמענו עד עכשיו, רייצ'ל טיילור בראון - הדאונרית הזו - באה לדכא לנו את החיים עם הפסנתר שלה, קולות הרקע והאווירה הקריפית שהיא כל כך אוהבת.

בק, הגאון היומרני הזה, הקליט את כל אלבום הבננה של וולווט אנדרגראונד וניקו מחדש, בסוג של קאבר אחד גדול שירשים את כולנו ויגרום לנו להעריץ את בק אפילו יותר. בינתיים, לפני שהריליס יוצא או דולף, בק נותן לנו הצצה קטנה בלבד לגרסה שלו ל-"Sunday Morning", ובזכות ההפקה של נייג'ל גורדיץ ועזרה של בעלי שמות אחרים, הראה לנו שזה הולך להיות פרויקט מושלם.

ריבוי גרסאות הכיסוי ל-"So Bored" של Wavves מבהיר חד שמשעמם פה.

ה-7 אינץ' החדש של Real Estate הגיע בכדי לצעוק לנו בפנים שרוורב ואפקטים יהיו כאן לנצח. הם דברים טובים מדי מכדי להעלם.

מאם כבר זנחו את ה-IDM לפני לא מעט שנים, אך רק באלבום החדש שלהם, שדלף השבוע (ונקרא "Sing Along To Songs You Don't Know"), נדמה שהם מצאו את הכיוון החדש שהיו צריכים ללכת בו - פולק חולמני, קצת מתחכם ויותר מלטף מחלוק משי של סרסור.

ואם כבר דיברנו על מאם, אז קריאה ברקן - מי שפעם היתה הסולנית של ההרכב האיסלנדי ואז עזבה בכדי להתחתן ולהוציא אלבום (לא בהכרח בסדר הזה) עם אייברי טייר מאנימל קולקטיב - הפתיעה השבוע עם סינגל סולו, קטנטן ומקסים, שכל הילדים עם בעיות הביטחון ימותו עליו.