פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יאיר לפיד

      ב"לילה כיום יאיר" אביתר בנאי לא מצליח להעלות את היצירה שלו לשלב הבא והכה המיוחל. עינב שיף מתפלל

      תמיד היה מעניין לחשוב איך יישמע דיסק של רדיוהד אם טום יורק יחזור בתשובה, או ייוולד מחדש, או יגלה שהוא מתקשר עם יועצים שמימיים של בנק הפועלים. האם גם אז הטקסטים החרדתיים יתחלפו בפיוט מספר הזוהר, והיכולות המופלאות לבעוט בלב יתעטפו בתפילין?

      "לילה כיום יאיר" היה אמור להיות התשובה לשאלה הזו. גם כי אביתר בנאי לא התקדם סנטימטר מהתפילה האמיתית שלו – להישמע כמו טום יורק – וגם כי זהו האמן היחיד שאפשר היה לסמוך עליו שהאמת תוביל אותו במסלול הקבוע אותו הוא עושה בהופעותיו ואלבומיו, מהלב לעיניים האדומות ומשם אל הנצח. יש אמנים שמנגנים מצוין, אחרים יודעים לתאר בדיוק של קליע את הרגע שבו מערכת יחסים נגמרת, ויש אביתר בנאי – שלא תמיד ברור על מה הוא מדבר אבל תמיד הוא דיבר אמת. הסטטוס הזה נמשך גם ב"לילה כיום יאיר", ששיריו עמוסים כנות ממלאת של אדם, שאכן נמצא במצב שבו לא הלילה מאיר וגם לא היום, שיש בו משפטים חונקים כמו "איזה קרב/ אלוהים אדירים איזה קרב/ בין הבור למים/ לפחות יש פה קרב/ לפחות יש מים/ פעם היה רק בור".

      "אבא", שפותח את הדיסק, פונה במובהק לאלוהים שבשמיים ומבקש ממנו שיראה לבנאי שהוא אוהב אותו. "אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי שלמסע הזה יהיה סוף טוב" הוא שר, אבל מה שבנאי לא מספר לאביו הוא שהמסע הזה נוח בהרבה, כשאתה אביתר בנאי – מאמני הקונצנזוס הגדולים בישראל, שלא באמת נמדד אלא ביכולת להפיק משפטים כמו אלו. אבל "לילה כיום יאיר" מכיל בסופו של דבר רק ארבעה שירים מעולים ("אותיות פורחות באוויר", "לילה כיום יאיר", "עד מחר" ו"מחיאות כפיים"), כאלו שראויים להיות הציורים שבסיומם חתימתו בנאי; ששת השירים האחרים נגועים בתחושה שעצם קיומו של ה"מסע" מאפשר לבנאי להפעיל את צפני השיגור של קולו הגבוה והממיס, למשוך בעט וקדימה לקיסריה.

      ספר לי על אלוהים

      אבל זה לא יכול לעבוד ככה. ב"לילה כיום יאיר" אמיר צורף ובנאי היו חייבים לחשוב על השלב הבא, זה שגם לא יישמע כמו "עומד על נייר" וגם יעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהכתיב, שלא להזכיר את אלבום הבכורה וגם האוונגרד של "שיר טיול". קשה לקבל שירים כמו "אורייתא" ו"כוכבי בוקר" (הכולל אירוח הזוי ומיותר של אביו של בנאי, טעות שגם אהוד ביצע עם אשתו באלבומו האחרון) לצד "פקק תנועה" ו"כה ציפיתי ליום והגיע", אי אפשר להבין את הנפילה שבין "את שקט" ל"כל בוקר קצת". היכן שהגיטרה סימלה מאבק נשאר צליל חסר צבע, היכן שהייתה אנרגיה נשמע קול עייפות של אמן המבין שהוא אינו חייב להתמודד באמת עם הקהל שלו. הוא יקבל אותו כמו שהוא. כי זה אביתר. החזרה בתשובה כאן היא כמובן נון-פקטור. זה בכלל לא חשוב במה בנאי מאמין, כל עוד הוא ממלא את אורחות חייו במוזיקה המצוינת אליה הוא מסוגל גם בחלקים המעטים של האלבום הזה. אני לא רוצה להאמין בקיומו של אל בגלל אביתר בנאי, אני רוצה להתרגש מעצם היכולת של בנאי לספר לי עליו.

      אביתר בנאי לא יוצר בגלל מעריציו. אף אמן שאינו פוליטיקאי אינו עושה זאת. הוא פועל מתוך צורך נפשי שמותיר אותו בוודאי ער לילות שלמים, עד שהלב מאיים להתפקע. בשלושה אלבומים אביתר בנאי הצליח לחבר יצירה שלמה שפעלה בכוח השמור למקשה אחת גם על מי שאינו אביתר בנאי. במובן הזה, היחס הנקודתי בין השירים הלא טובים לשירים הטובים הוא משני, לעומת חוסר האונים של היצירה להינעל בתוך הלב וללמד אותו שיעור בחיים האלו. ב"לילה כיום יאיר", אפשר להידלק באותן נקודות טובות, אך גם אז החושך נשמר והאור שהציף את הנשמה בכל פעם שטום יורק החוזר בתשובה הפציע בחיינו נשאר גנוז, לפחות עד האלבום הבא.

      אביתר בנאי, "לילה כיום יאיר" (הד ארצי – NMC)