שקול מילים

בקובץ הסיפורים "סוס טרויאני", חושף יונתן יובל עולם דחוס ומלא משמעויות של מילים ורעיונות. רומי מיקולינסקי נפעמת

רומי מיקולינסקי
29/06/2009

קובץ הסיפורים "סוס טרויאני" מאת יונתן יובל מחולק ל-3 קטגוריות – עבים, דקים, ומסיימים. החלוקה לפי קריטריונים טכניים יחסית, הקשורה לאורך ומיקום הסיפורים הכלולים בקובץ, מאפשרת לקוראים כניסה מרוככת יותר לעולם המילים והרעיונות הדחוס של יובל. כמרצה למשפטים, משורר וזוכה (פעמיים!) בתחרות הסיפור הקצר של מדור תרבות וספרות בעיתון "הארץ" יובל מכיר בצורה אינטימית את ריבוי המשמעו(יו)ת של המילים, את המצלול שלהן, התחושה שהן יוצרות בגוף. אל תטעו לחשוב שמדובר בספר שכלתני ומרוחק בו המילים מכונסות בעצמן, לא מתמסרות. "סוס טרויאני" אינו ספר המיועד (רק) לקוראים אליטיסטים. אצל יובל ה"פילוסופי" שלוב תמיד בפיזי, בחושני, בגוף. יובל לא מרשה להפרדה מלאכותית בין גוף, חושים ומוח להתקיים: מילים ורעיונות מהווים גשר בין תחומים אלו באותה מידה שהם מגשרים בין זמנים ותקופות, "אמת" ופנטזיה ואורגים יחד קולות שונים של מספרים מרמות קיום שונות.

יותר מאשר בקבצי סיפורים קצרים אחרים, הזמן כאן מעורבל - ההווה מחובר לעתיד כלשהו, שלעיתים הוא מסויט ומאיים ולעיתים מבטיח; הקשר בין עתיד, הווה ועבר תלוי לפעמים בהעלאת זיכרונות (בין אם הם אמיתיים או היפותטיים), שאינם בהכרח מנחמים ["אך גם הזיכרונות אגורים בגוף, והנפש משוטטת ביניהם כנוסע תועה במדבר" כפי שאומרת אחת הדמויות ומדגישה את תעתועי הנפש (134)]. החיבור בין המילים לחומר ולגוף הוא טבעי, החושניות של השפה, האפשרויות הטמונות במעשה הסיפר, כמו גם עושרם של הסיפורים, הופכים לגן שעשועים לרעיונות, לעולם שלם של אפשרויות ודמיון בו מוצגים קולות מוכרים וסיפורים "אמיתיים" לצד כאלה שהם משוערים או מיתולוגיים.

יובל מערבב לא רק את החושי והפילוסופי, אלא גם את היצרי והחושני ומשלב אותם במחוזות היפותטיים ואין זה משנה אם הם לקוחים מעולם הפנטזיה, מהמיתי או היומיומי. העולם שלו מושפע מקלאסיקות ספרותיות (קפקא, מאן, מילטון) כמו גם מתחנות התרבות קולקטיביות (השואה, התנ"ך) או כאלו הנדמות פרטיות יותר שלו, בין אם מדובר בבאטמן (שהגיע לגיל הפרישה), הגולם, דלילה, ישמעאל, או כוכבות קולנוע הוליוודיות המשולבות בביוגרפיה (המשוערת) שלו עצמו.

באמצעות משפטים ספורים מצליח יובל להעניק עומק לדמויות, גם כאשר הוא מטשטש במכוון את זהותם המינית, הרקע שלהם או גילם של הדוברים. הדמויות, במיוחד בסיפור הראשון ("בשם האב"), ב"סוס טרויאני", ב"ברונהילדה" וגם בסיפורים רבים מסקצית ה"דקים", עגולות, רכות, מפתות להתעמק בעולמן. בסיפורים אחרים, בהם שלובים קולותיהם של מספרים שונים, התודעה שלהם נפתחת כמו מניפה (אם לשאול דימוי מיונה וולך) וקשת הרגשות והמחשבות של המספרים נפרשים באופן הדרגתי, מדויק ומהיר כאילו היה זה מירוץ שליחים ("רופא, שטן, שליח", "עיתונאי"). דוגמא מתוך "סוס טרויאני" הסיפור על שמו נקרא הקובץ כולו ממחישה את עוצמתן של המילים, של צליליהן ויכולתן לארח חברה לגיבורים: "כשהוא איננו עמי אני מרגיש שאין חמצן בחדר ואין בעולם די אוויר לנשימה. ואז אני אומר משהו בקול רם אל תוך החשיכה, איזו מילה כמו "ציפור" למשל שיש לה הרבה צלילים והם שבורים כדי לשמוע שאני קיים" (64).

המילים עצמן, המנעד שלהן, התהודה שלהן בגוף ובחלל תובע מהקוראים קשב, הסופר הוא משורר, הוא שוקל מילים.

יונתן יובל, "סוס טרויאני"// הקיבוץ המאוחד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully