YAZATEM TAMBALIM

למרות ניסיונות ההימנעות שלי מפרסומות – לא מטעמים אנטי-צרכניים-נון-קונפורמיסטיים, כי אם מהפחד שכפכף יעוף על הטלוויזיה החדשה שקנו לי ליומולדת - מדי פעם מתפלקת איזו צפייה חטופה במקבץ, שמיד מעוררת אצל המסך דאגות מוצדקות. הוא הרי יודע מה הוא מקרין וחרד לגורלו. אתמול הוא שוב כמעט וקיפח את חייו, הפעם לאחר שלא פסח על הפרסומת החדשה של אורנג', שמבטיחה לחסוך לי זמן, כסף, מועקה, שברון לב ובריחת סידן עם חבילת השירות החדשה של myorange. עם המסר של הפרסומת דווקא אין לי בעיה: כל מה שחסר לי ולכם בחיים הוא המוצר החדש הזה. מה שכן, האמצעי שנבחר הפעם ללוות אותו – השיר "אחריות" של יוני בלוך, מתורגם לאנגלית – הופך את החבילה לחצי דקה של אי נוחות, הזעה בכפות הידיים.

אין בי חרדה צדקנית לגורלה של השפה, כי אם לחשיבה המוטעית ששימוש בשפה זרה ומבטא אמריקאי שבור הופך את המותג המקומי שלכם לנחשק יותר. לחלק מהכפר הגלובאלי. למוצר עם שיק של חוץ לארץ והילה יוקרתית בריח של פרפומריה פריזאית. ברור לי שעברית היא שפה דינמית שהקוסמופוליטיות שהיא סופחת אליה היא אחד ממאפייניה הכי בולטים, שתורמים להתחדשותה המתמדת, אלא שהמציאות מוציאה אתכם הפרסומאים טמבלים אחושלוקי. הקונים הפוטנציאליים של המוצר שלכם הם דוברי עברית; הם יבינו טוב יותר את המסר אם תעבירו אותו בשפת האם שלהם ותמנעו מלתבל אותו במילות באזז שחוטות, לוגואים מקושקשים בפונטים לועזיים, ניסיונות פתטיים להחדיר סלנג עדכני ושירים שלא הצלחתם להשיג עליהם את הזכויות ובמקום בחרתם לבצע אותם מחדש במבטא ישראלי קלוקל (ע"ע "I feel pretty" בפרסומת של סופרפארם).

הטענות הללו אולי שחוקות לא פחות מהאסטרטגיות של משרדי הפרסום, שכן הן יוצאות כנגד תופעות שכבר מושרשות עמוק בשוק, אולם הבחירה לתרגם את "אחריות", בדומה למה שפוקס עשו עם "חוץ ממך יש לי הכל" של אמילי קרפל, היא פרובינציאליות מזן חדש, עמיד בפני קוטלי חרקים; אונסים את השיר המקורי וכופים עליו טקסט ושירה באנגלית, כדי שיתאים לקו השיווקי הקוסמופוליטי של החברה. בעוד שאצל פוקס יש הגיון מסוים בצעד הזה (השאיפה של החברה לפרוץ לשווקים זרים), המקרה של אורנג' ויוני בלוך הוא פשוט אבסורד. מי הגאון שהגה את המהלך הזה? איזה ערך מיתוגי מעניק להם השיר בגרסתו החדשה והמתורגמת? מה הטעם בהזרה לשונית של שיר שמדבר אל הצופים במקור בשפת המקור? אתם לא מספיק שלמים עם הבחירה בו? נשאר לכם עודף בתקציב ולא ידעתם מה לעשות איתו? איזה פלח באוכלוסיה אמור בדיוק לשמוע את הגרסה החדשה ולומר לעצמו "בואנה, החבר'ה האלה רציניים. הם לקחו שיר של יוני בלוך ותרגמו אותו לאנגלית. אני חייב לעבור אליהם" - אנשים שאוהבים את יוני בלוך ולא מרוצים מהדיקציה שלו? מה אני מפספס כאן?

ובאמת שלא צריך אותי או כל אחד אחר בכדי להבהיר לציידי הטרנדים המאחרים תמידית - עכשיו הם בטח יטקבקו עד כמה אני חסר מושג ירוק בשיווק ופרסום - שעם כל הכסף ואווירת החו"ל בקופון שהוא נותן, מפספסים את המטרה ושאפשר גם אחרת. בשביל זה מספיקות שלוש מילים: טוק טוק טוק.