עוד נעשה דברים גדולים עם שמו הפרטי

הפורמט הננסי-חסכני של סדרת "פרוזה אחרת" (עם עובד) אולי עושה את "הסיפור הבא" של קס נוטבום לשווה לכל כיס, תרתי משמע, אולם רצוי מאוד להבהיר ראשית כי לא סיפורת השווה לכל נפש יוצאת מראשו ההוזה של הכותב ההולנדי הוותיק, סופר-משורר-ואיש מסע, מכותביה הגדולים והמתורגמים ביותר של הולנד במאה העשרים, אך גם מי שלא תמיד ששו המבקרים להכריז עליו כ"שווה". וכמו בכדי שיוכל הקורא בישראל לטעום קמצוץ מייצג מעולמו של נוטבום החצוי לטוב ולרע בין ריאליזם ופנטזיה, מובאת בפניו נובלה זו משנת 91' - פרוזה פואטית מאתגרת, בחלקה הראשון מבריקה ממש, מעורפלת מדי בחלקה השני - שרק מחדדת ואינה פותרת את שאלת שוויה של אמנות הסיפור הנוטבומיאנית.

הרמן מיסרט הינו קלאסיקן בדימוס, מורה לשעבר ללשונות עתיקות, שמתעורר בוקר אחד בליסבון על אף הוודאות כי שכב לישון באמסטרדם. הוא זוכר את החדר הזה מאחר ושהה בו לפני כעשרים שנה במהלך מופע השיא של פרשיית בגידה טראגית שתוצאותיה הרות האסון הרחיקו אותו מאהבת חייו – יופיה של הלטינית. מאחר והוא מעיד על עצמו כעל גבר מכוער וחסר כל יכולת ברגעי אינטמיות גופנית, הצלחות באגף הנשי לא היו מנת חלקו, וכך לא יכול היה היופי הנשי להוות עבורו מעולם תחליף הולם לעונג הצרוף המצוי ב"מטאמורפוזות" של אובידיוס. בצר לו נאלץ מיסרט להיפרד מההוראה ועבר לקריירה של כותב מדריכי טיולים תחת שם בדוי, ד"ר סטראבו, שם ליצני שהוטל עליו, ושהחליף את כינוי החיבה שדבק בו בבית ספרו – סוקרטס.

על המרחק האדיר והרב-שכבתי שעובר מיסרט בין הדימויים העצמיים, מסוקרטס לד"ר סטרבו, מגשר נוטבום בכתיבה סמיכה מאוד, שעושה פה ושם קולות של נבוקוב ושמצליחה להיות אירונית ועוקצנית לגבי סוגיות המודרנה, בעוד ששלד הנראטיב מאפשר את חשיפתם המקוטעת של שברירי זיכרון, הבונים את אותה פרשיית התאהבות טראגית, בין פיסות ההווה. אך כשמנסים להבין מהו ההווה שלפנינו, צפות ועולות אי-בהירויות, כי לא פשוט כלל למקם את גיבורנו על איזשהו רצף זמן ובמקביל להתמודד עם מקומות בהם נוסק המעשה הסיפורי אל מחוזות טרנסצדנטיים, כשהוא מלווה לעתים במלל הגותי לא מפוענח דיו. המעשה בחלקה השני של הנובלה מתרחש על סיפונה של ספינה ערטילאית בחברת דמויות תמוהות, ובסופה אף מתברר כי מיסרט משתף בזכרונותיו את תלמידתו המנוחה, הקורבן של אותה פרשייה. בקיצור, לבעלי סבלנות בלבד.

נוטבום עצמו בכלל טען שהנובלה מתרחשת לאורך שתי שניות בלבד – שנייה אחת של הבהוב תודעה אחרון ושנייה נוספת של מעבר אל העולם הבא, או כמו שצריך אולי לתפוס זאת - אל הסיפור הבא. כך או כך, לטעמי אין מקום למרמור ולדאגה יתרה, מאחר והמתאבן לעולם לא יהיה החלק הטעים בארוחה. הדיבור היום במסדרונות מסוימים באזורי ההר גורס כי תוך פרק זמן קצר נוטבום חוזר בענק לעברית עם רומנו החשוב מכולם, ואז אשמח לשוב ולשפוט בסוגיה.