זה לא לטלפון

באופן אישי, אם הייתי נתקלת בטלפון סלולרי מצלצל באמצע הרחוב, האינסטינקט הראשוני שלי היה לצעוק "פיגוע". פצצות כבר התפוצצו, מהנדסים כבר חוסלו ואתה יודע ואת יודעת, שבחפץ חשוד אסור לגעת (וגם אסור להתקרב). אבל מאחר ויש אנשים שבכל זאת ייענו לאתגר, יענו לטלפון וייצאו להרפתקה תמורת רבע מיליון שקלים, "הטלפון", שעשועון הדוקו-סלולרי החדש של רשת, יצא אמש לדרך. וכמו החוויה ש"הטלפון" מביא עמו על שני המתמודדים בו, כך גם השעשועון עצמו - מתיש.

בפרק הפותח ששודר אמש, שתי מתמודדות מצאו עצמן בהרפתקה בבאר שבע. בעוד הן מתזזות מנקודה אחת לשנייה, מפעיל השעשועון, השחקן עודד לאופלד, מעביר את זמנו ברכיבה על אופנוע תוך כדי שהוא מדגמן העברת הזמן בפגישות עסקים מומצאות וקפה אצל בדואים בשכונה. בין לבין הוא שולח הודעות טקסט עם רמזים ומפחית מסכום הזכייה הכולל תמורת הטבות אחרות. על רקע הריצות והחיפושים הארוכים אחר הרמזים - מהסוג שמדגדג על גיחה למקרר או על זיפזופ בשלט - יורה לאופלד פרטי טריוויה אקראיים למדי אל עבר המתחרות, שבסופו של המסלול הופכים לשאלות שוברות שוויון כשהמתמודדות, שעד השלב הזה שיתפו פעולה, מתחרות האחת נגד השנייה.

שלוש השעות של עודף האינפורמציה היבשה הזאת, בשילוב זוויות צילום שסובלות מאהבה עצמית, ארוזות לכדי שעה של שעשועון שלא מצליח להעביר את תחושת האדרנלין המתבקשת אל צופיו. בהיעדר תחקיר מוקדם על המתמודדים בו – על מנת לשמור על אלמנט ההפתעה - אנחנו עלולים ליפול, כפי שקרה אמש, על שתי מתמודדות שאין ביניהן הרבה במשותף למעט קיטורים בלתי פוסקים על עייפות ועל יבלות ברגליים. המון יבלות ברגליים; מתפוצצות, מזוהמות, עם עוד שלל תיאורים מלבבים.

התרופה לשעמום, כמו תמיד, נמצאת מעבר לפינה, בחדר העריכה. לא צריך קפסולות עם רמזים כדי להגיע אל החדר הזה או אל ההבנה הבלתי נמנעת ששעה מתוך שלוש שעות חומר גלם, זה יותר מדי. גם לא צריך מפעיל סלולרי מצודד על אופנוע. כל מה שצריך לעשות זה לחתוך, גם אם מדובר במשחק מושקע. אפילו פרטי המידע שב"טלפון" שיכולים להיות בעלי פוטנציאל להעשרת הידע הכללי (או כאלה שמכוונים לשוא אל עבר קטגורית הסוגה העילית הנדרשת מצד הזכיינית), הם משמימים ואזוטריים. ספק אם היינו צריכים לדעת את החום המקסימלי של תנור אפיית האסלות בשביל להעלות את הנושא בשיחת הסלון הבאה. באותה מידה, ספק אם "הטלפון" צריך לככב בסלון ביתנו.