רשמקול 54

כמו כל בן שנה, גם הקאסט של אמיר אגוזי זקוק לפעמים למנוחה. אחרי חופשה קצרה הוא חוזר אלינו היום עם מהדורה מתודלקת

אמיר אגוזי
03/07/2009

כבר עבר די זמן מאז הפרק ה"רגיל" האחרון של המדור, ובניגוד למה שניתן לחשוב, זה רק מקשה על בחירת אילו חומרים להתמקד בהם מתוך כל המוזיקה שהצטברה בינתיים. אחרי התלבטויות רבות, כולל מחשבות על ספיישל מייקל ג'קסון שנזנח לבסוף (אבל מצאתי כמה סטים נחמדים שמקושרים בהמשך), החלטתי פשוט לאסוף כמה מהקטעים שהכי מעניינים ו/או מרגשים אותי כרגע, כולל המלצות על מספר אלבומים נבחרים. אמנם אגואיסטי במקצת, אך נראה לי כנקודת התחלה-מחדש הגונה למדי.

עוד בוואלה!

מלא בסיבים תזונתיים וללא כולסטרול: כל מה שלא ידעתם על אגס ישראלי

בשיתוף חברת גליל

King Midas Sound – Ting Dub // Hyperdub

Easy & Center of the Universe – Legend of Selda // Ramp

Falty DL – Meta-Cognist // Ramp

Bibio – Fire Ant // Warp

Bibio – Jealous of Roses // Warp

The Invisible – London Girl (Mathew Herbert’s Kent Boy dub) // Accidental

LCD Soundsystem – Lies (Theo Parrish remix) // DFA

אחד הלייבלים המדוברים כרגע בצדדים השמאליים של מפת האלקטרוניקה הוא Ramp, שבמהלך השנתיים האחרונות ביסס את עצמו כצומת של זרמים שמבעבעים מתחת לפני השטח. דקה וחצי לפני שהם זוכים להכרה רחבה, ראמפ היו אלה שנתנו במה קריטית לאמנים כג'ורג'יה אן מולדרו והשת"פים של הראפר דיקליים עם הביט-מייקרים פליינג לוטוס והדסון מוהוק, דרך הריליס הראשון של זומבי, Falty DL והאוסף הראשון מחוץ לסקנדינביה של סצינת הסקווי (Skweee) ועוד קמצוץ של תקליטי בס אימתניים – מישהו שם עושה משהו נכון, גם אם לא 100% מהחומרים שלהם מתאימים לכל אחד.

כעת, כשהתמונה סביב הלייבל הולכת ומתבהרת, הוא מבסס את עצמו ככזה שריליס בו יבטיח לאמן התעניינות מיידית מעוד מספר לייבלים ובמקרים לא מעטיפ גם הצעות לאלבום קומפלט פלוס חבילת PR. כזה הוא המקרה של Falty DL, בחורה מניו-יורק ששחררה שם תקליט יפהפה עם חותמת "שונה" על המצח ובעקבותיו הוציאה עתה האלבום המלא ב-Planet Mu, מחשובי הלייבלים האלקטרונים במיטב מסורת וורפ, שעדיין נמצאים שם בחוץ. "Love is a Liability" - איזה שם יפה! - הוא אלבום שצריך לעניין כל חובב אלקטרוניקה ודאנס חכם (הדאנס, לא החובב), שלי באופן אישי מזכיר את בוריאל, לו היה נשען על פלטת סגנונות שרחבה מ-2-סטפ וגאראג'. מומלץ בחום, עם מזגן.

ואם כבר וורפ – ללא ספק מחשובי הלייבלים של 20 השנים האחרונות – גם שם לא נחים על זרי הדפנה. בין אלבומים מהשנה האחרונה של פליינג לוטוס, גריזלי בר, גאנג גאנג דאנס, ליילה, טים אקסייל, קלארק ועוד כמה, דרך דמויות ותיקות כג'יימי לידל, פריפיוז 73 וסקוורפושר, וכלה ביציאות נוסח "טאונשיפ פאנק" של מוג'אבה, יצא שם בחודש שעבר אלבום הבכורה המומלץ של ביביו, "Ambivalence Avenue". ערבוביה מפתיעה באחידותה של פולק, אלקטרוניקה וביטים א-לה דילה, שגרמה לי לחשוב שרק צירופם של שני קטעים מתוכו לקאסט – מה שגם קרה בסופו של דבר - יכול לתת מושג כלשהו עליו כמכלול.

ומנגד – זה שאדם כמת'יו הרברט מצליח להריץ לייבל כ-Accidental שבבעלותו, שהקו היחיד שמחבר בין קצותיו המוזיקליים הוא טעמו שלו עצמו, ועל הדרך עוד לייצר את המיני-להיט "לונדון גירל", שנכלל כאן – בעיני אינו פחות מקרן של אופטימיות שכה נחוצה במצבה המעונן של התעשייה.

Souleance – One Step // First Word

Fulgeance – Sour Socca // One Handed

Bodycode – What Did You Say // Spectral Sound

DJs Pareja – Tribal Scream // Comeme

Mordant Music – The Hauntological Song // Mordant Music

Karizma – Drumz Nightmare // R2

Falty DL – Human Meadow // Planet Mu

החצי השני והקצבי יותר של המהדורה נפתח עם שני קטעים שונים של Fulgeance הצרפתי, הראשון מביניהם תחת הפסבדונים השמור לקטעים שנעשו מחומרי גלם "חמימים" יותר. אחריו, קטע מתוך אלבומם המעניין של Bodycode שיצא כעת בלייבל Spectral Sound של מת'יו דיר וג'יימס T קוטון (המוכר לאנשי הביטים כ-Dabrye), שיחד עם הרמיקס של ת'יאו פאריש ל-LCD סאונדסיסטם מהווים מעין תחנת ביניים לפני שממשיכים למקצבים מועדוניים עוד יותר (תלוי למי ומתי). אגב ת'יאו – על אף שאני די בטוח שהביקור שלו בבלוק היה מדהים, הדעות ששמעתי היו לכאן ולכאן; בעיני אין בריא ומשמח מערב שמייצר דיבור לא רק של הייפ לפני, אלא גם לאחר המעשה.

את הלייבל Comeme של מטיאס אגואיו הזכרתי כאן לפני רצף הספיישלים של החודש האחרון, ועם הריליס שלישי השלישי בסך הכל בחייו הקצרים התלהבותי רק גברה. מעבר לקטעים עצמם, שמהלכים בחן על קו התפר שבין האוס/טכנו/אלקטרו לסגנונות "פרחיים" או נחותים יותר כביילה פאנק או ה-UK פאנקי המדובר (שנהיה חייבים להעמיק בו מתישהו), היה זה דווקא ראיון מרתק עם אגואיו, שגרם לי לתהות אודות כל העולם הזה של מוזיקה, די ג'ייז וריקודים כמו שלא חשבתי עליו מזה זמן רב. תהיה אחת, למשל, היא על הקשר שבין תפיסת עולם צרכנית, בה הקהל משלם עבור הכניסה למועדון, די ג'יי זה או אחר והציפיות וההתנהגות שסדר זה מייצר: אם אין מועדון ודמי כניסה, ולכן גם לא די ג'יי ש"מופיע" עבור הקהל, מה זה אומר על תפקידו של כל אחד? (הראיון המלא בלינק פה למטה).

לסיום, המלצה אחרונה לשבוע זה, והיא האוסף "Picking O’er the Bones" של מורדאנט מיוזיק (שזה גם שם של הרכב והלייבל שבבעלותם), בו קטעים שלהם, שקלטון ו-ווינדיקאטריקס, המהלכים כולם באזורי הספר של מוזיקת הבס, שיכול וצריך לעניין אנשים עם ראש לטכנו, דאבסטפ, אלקטרוניקה אקספרימנטלית ובכלל. השם של הקטע שמצורף כאן (במקור על תקליטון 10 אינץ' שבצידו השני רק חריטה דקורטיבית) – "The Hauntological Song" – מתייחס למכנה שמשותף להרבה מהמוזיקה האלקטרונית שסביבנו (ולמציאות בכלל, המושג במקור לקוח מדרידה), שמנהלת מערכת יחסים, ואף נרדפת, על-ידי רוחות ושדי העבר, של כל אשר היה לפניה - מה שנראה לי משותף להרבה מהמוזיקה שמכונסת כאן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully