ספיר בהמשכים

ביטול פרס ספיר, התככים, ההכפשות ואיסוף המועמדויות המחודש לפרס, הביאו להסטת הזרקור מהספרים עצמם אל עבר העסקנות המלוכלכת שמאחורי הקלעים. מאחר וספרות היא לב העניין לפניכם רשימה אלטרנטיבית של ספרים נבחרים שיצאו ב- 2008 שישיבו לכם את חדוות הקריאה ויזכירו לכם שפרסים ושערוריות הם עניין חולף - ספרות טובה היא על-זמנית. כסף אולי הם לא יקבלו מאיתנו, אבל גם מילה טובה זה יופי.

לפי רשימות רבי המכר את הספר הזה יש לכם בבית. ספרו האחרון של גרוסמן הפך לקאנוני עוד לפני צאתו ובצדק. לא ניתן להפריד מציאות מבדיון במקרה של "אישה בורחת מבשורה" ולא ניתן לנתק את האובדן האדיר שחווה גרוסמן מדפי הספר הזה. כמו שאר סופרי העל (שלו, עוז, א.ב. יהושע), גרוסמן לא צריך פרסים וביקש מעורכיו שלא להציע אותו כמועמד לפרס ספיר. שבע מכיבודים, הוא מפנה את הבמה לאחרים ובכל זאת, "אישה בורחת מבשורה" היה אחד הספרים הבולטים, החשובים והמטלטלים שיצאו בשנה שעברה. הקריאה בו היא קשה ותובענית - הוא מצמרר, מבלבל, מטריד. גרוסמן תופס את הקוראים דרך החרדות שלהם ולא מרפה ולכן מספק לכל קורא חוויה אחרת, אינטימית, סיוטית. המסע של הגיבורים בשביל חוצה ישראל מתרחש במספר מישורים. המסע עובר לא רק בצירי המקום והזמן דרך המתווה של מלחמות ישראל משנות השישים ועד היום, אלא חוצה את ישראל גם מנטאלית, דרך הפחדים והחרדות שלנו. גם לאחר סיום הקריאה תיוותרו עם תחושת חנק. אמרו שלום למציאות.

"כל מי שהאמנות בנפשו ימצא בספר הזה מסמך חיוני ומאלף" מכריזה העטיפה האחורית של "הכד מטנסי". אוסף המאמרים והרשימות שכתב מאיר אגסי וערכה נעמי אביב מציג לנו את הכישרון הרב והכתיבה המעולה ומעצים את תחושות האובדן וההחמצה שנותרו לאחר מותו בתאונת דרכים. מאיר אגסי היה "סופר גולה, אמן חרישי ומעודן, מלנכולי" ו"משורר מהורהר שחי חיי התבוננות" כותבת אביב. הרשימות בספר הן סיפור בפני עצמן, סיפור של יצירה ושל התבוננות, של רגישות אין קץ וידע מעורר קנאה שהוא אוצר בלום. "הכד מטנסי" הוא אחד מאותם ספרים שחבל לי להחזיר למדף. הוא נועד להיות ממוקם בערימה שליד המיטה, או בתיק שזרוק על הכתף. הוא צריך להיות נגיש. הייתי רוצה שהיופי שלו יהיה בהישג יד תמיד, שאוכל לצלול לעולמו בכל רגע פנוי.

את שמעון אדף אין צורך להציג. אדף הוא משורר בחסד, מתרגם מוכשר, מוזיקאי וסופר מצוין. אמנם לא כל ספרי הפרוזה שלו שומרים על אותה רמה אך "פנים צרובי חמה" הוא מעשה אמן בו השפה העשירה, הדמויות הכובשות (בעיקר זו של המספרת, האלטר-אגו של הסופר) והבדיקה המתמדת של חוקי המציאות וגבולות הספרות, מכריזים עליו כקריאת חובה וחגיגה של ממש לאוהבי הספרות. בספר משובצים הרהורים פילוסופיים מטאפיזיים לצד פנינים של שפה – משפטים, מחשבות, וביטויים שהמצלול, הצבעוניות והעומק שלהם הופכים את "פנים צרובי חמה" לחוויה חד-פעמית ואת הכתיבה של אדף למוזיקה החורגת מעמודי הספר.

הרכילות מתגמדת אל מול הכתיבה המדויקת, מלאכת העלאת הזיכרונות הכובשת, השבריריות של קול המספרת העדין, שיחד עושים את "קול צעדינו" למופת למלאכת סיפר. הספר הוא מארג מנחם של זיכרונות ותחושות, הדי עבר שעולים דרך אובייקטים פיזיים כמו גם על ידי שזירת רכילויות, סודות ודקויות שעינה הרגישה של המספרת קולטת והיד רושמת באהבה וגעגועים. דרך כל אלו עולה האהבה לספרות, למשפחתה ולעברה של מטלון, כמו גם האהבה לאדם שנובעת מכל עמוד ועמוד בספר הזה. פכים קטנים של רשעות ושמחה לאיד שלובים באותה אהבה ומכניסים אותנו לעולם הילדות של הסופרת, כך שאנו הופכים לשותפי סוד לסיפור שמתקיים בשני רבדים – בחוץ, בשכונה, בקרב בני המשפחה אבל גם "בתוך הקירות ובין חריצי המרצפות" (204).

מעולם לא הכחשנו שאסף גברון הוא יקיר המערכת, אבל זה בטח לא יגרום לנו לפרגן פחות להישגים שלו, בין אם הם על רחבת הכדורגל, כמתרגם בחסד או כסופר מוכשר. ושיירשם הגילוי הנאות בפרוטוקול מראש, שלא ייקחו לו את הפרס. "הידרומניה", ספר המדע הבדיוני שפרסם גברון בשנה שעברה, מציג לנו תמונת עולם דיסטופית ופרנואידית שלא מאוד רחוקה מאיתנו. ההיגיון על פיו מתנהל אותו עולם מובן לנו בקלות אינטואיטיבית כמעט ובכל זאת הוא עתידני, מלא דמיון ורב המצאות. גברון מיטיב לצייר את הצדדים הטכניים של אותו עולם עתידי אך גם רוקם חברות ואהבה ומחבר בין רוחניות ושבטיות לטכנולוגיה / טכנופוביה. "הידרומניה" מציג תמונת עולם מפחידה למדי אבל גם מלא בחמלה והומור, כתוב היטב, מסקרן ומפתיע. הישג ספרותי של ממש.

ענת עינהר היא מעצבת, מאיירת ואומנית קומיקס. ירמי פינקוס הוא מאייר ואמן קומיקס. שניהם באים מעולם האמנות הפלסטית ושניהם פרסמו ב-2008 ספרי ביכורים שהוכיחו שהכישרון הרב שניחנו בו לא מתמצה רק בתחום הויזואלי. פינקוס ועינהר מיטיבים לתרגם תמונה למילים. האיכות הנדירה של שני הספרים, הרגישות למצלול, למרקם, לשפה כחומר ומעל הכל היכולת לספר סיפור, מסמנים את השניים כהבטחות גדולות, כסופרים בעלי קול ייחודי.

ירמי פינקוס ברא מחדש עולם מלא יופי והומור ויוצר את תמצית המהות הגלותית התרבותית האשכנזית שנכחדה בדמות "סבתות" גליצאיות, שהן פרימדונות תככניות אבל גם נשים באמת גדולות מהחיים. באמצעות שיבוץ מדויק של מילים וביטויים ביידיש ותיאור ההווי בלהקת השחקניות הקשישות, פינקוס קורע אותנו מצחוק ומזכיר לקוראים את כל הטוב והרע בפולניות/ אשכנזיות בנות כל גיל (לא רק סבתות).

עינהר לעומתו שרויה בכאן ובעכשיו ומציגה לנו את נקודת מבטם של החריג והרגיש. אלו שלא משתלבים. אצלה הניקוד הופך גם הוא לבעל ממשות פיזית (דרך ההפסקות שבין המילים ובין משפט למשפט), העדינות בה היא מניחה את המילים על הנייר מכתירה אותה כמספרת מדויקת שלוכדת התרחשויות שקורות גם מתחת לפני השטח. ה"סודיות" והעדינות של המספרים בשלושת הנובלות והסיפור הקצר שב"טורפים של קיץ", התחושה שההיחשפות עבורם היא סוג של בגידה, גורמים לקוראים להתאהב בהן ודרכם בסופרת המוכשרת הזו.