שמאלה וישר עד הסוף

לפני כשלוש שנים התבשרתי בשיחת טלפון כי זכיתי באחד משלושת המקומות הראשונים של קרן פראט, המעניקה פרסים לעיתונות סביבתית, ושבטקס שייערך ביום כך וכך באולם הסינמטק יוכרז המיקום הסופי. כמובן שעצם המועמדות לבדה היה בה די כדי שאסתובב כצלע החסרה של וודוורד וברנסטיין למשך שארית היום, אבל ביני לבין עצמי קיוויתי לצאת מהטקס עם הצ'ק השמן יותר מבין השלושה. לא שהיה פער ניכר בין הסכומים, אלא שכאדם שתמיד אהב לסגור מעגלים, 5000 שקל נראו לי סכום הרבה יותר עגול מ-1250.

על אף שבבוא היום בחרתי חולצה שלא עושה מעצמה יותר מדי עניין, למבואה דאגתי להגיע בהקדם האפשרי כדי להספיק ללחוץ כמה שיותר ידיים ואולי גם להשחיל לצוות השופטים איזו מילה טובה על ספרם האחרון, או חשיבות מחקרם בתחום האקולוגי. זה גם היה הרגע שבו הבנתי שדיני נחרץ להסתפק בפרס משנה, אחרי שנודע לי שיוסי שריד נמנע מלהצביע בקטגוריה שבה התחריתי, משום שבנו הוא אחד מחבריי הקרובים. רגע לפני ההכרזה עוד שקלתי לשדל אותו לחזור בו מכיוון שאיש מבין הנוכחים לא יודע על ההיכרות בינינו, ובחייאת, שפעם אחת לא יהיה כזה יבש. חוץ מזה, מובן שבנו לא היה משלם באותו חודש על המשקאות שהיה מזמין בבילויים המשותפים שלנו, אבל איכשהו לדרדר את צעיר בניו לאלכוהוליזם לא היה נראה לי כמו טיעון מנצח. כך שבסופו של יום חזרתי הביתה עם המחאה רזה מהצפוי ונדר לזכות את הבן בהפוכה לכיוון העורף, שילמד בפעם הבאה להיוולד לאב שיודע לעגל פינות.

ובוקר אחד אני מתעורר לידיעה שאת אלון חילו שריד דווקא זיכה במקום הראשון, למרות שאת מחבר "אחוזת דג'אני" הוא מכיר מפה ומשם, וגם זה רק בשנים האחרונות, בעוד שאותי הוא מכיר כבר קרוב ל-30 שנה, שבהן הספקתי לשרוץ בביתו, לאכול מצלחתו, לתפוס לו במשך שעות את המקום על הספה מול הטלוויזיה ולאלץ אותו לבהות במשחקי "ספייס אינוויידרס" באטארי במקום במבט לחדשות. גם העובדה שבת גיסו וגיסתו ערכה את הספר הזוכה לא ניחמה אותי, וכבר חשבתי להתרעם בפניו על הקיפוח, אלא שההיגיון חייב אותי להודות שלנגד עיניו של שריד עמדה בעת ההצבעה איכות היצירה ולא שום דבר מעבר לכך. כל אדם הגון חייב להגיע למסקנה הזאת. כעת מתבקש לפרט מדוע זה כה ברור מאליו, אבל מנגד עומדים הגולשים באתר שאין לי כל כוונה להשחית את זמנם או לזלזל באינטליגנציה שלהם. זו גם לא שאלה שאמורה להישאר בלתי פתירה משום שלך תבחן כליות ולב; המסקנה ששריד הוא נקי דעת בנוגע לבחירה שלו היא רק שאלה של הגינות.

ועם זאת, לא מדובר ברדיפה פוליטית, כפי שנטען בכמה מקומות. הלא גדולי יריביו האידיאולוגיים, ולאורך השנים שריד אסף לא מעט כאלה, לא חשדו בטוהר מידותיו גם הפעם. המלאכה הזאת נותרה בידיהם של אנשים קטנים.