פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כוח המשיכה

      "איינשטיין, בבקשה" של ז'אן קלוד קרייר ידבר אליכם גם אם אתם לא פיזיקאים מחוננים. דוד רוזנטל אטומי

      כמי שכבר נגע בעבר ביצירות מורכבות והפך אותן לסרטים מוערכים, ז'אן קלוד קרייר לא ממש מפחד מאתגרים. איש האשכולות הצרפתי לקח את "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" של מילאן קונדרה ואת "תוף הפח" של גינטר גראס ויצר להם תסריטים שזיכו אותם בפרסים, בהם גם דקל הזהב והאוסקר. אבל כשקוראים את "איינשטיין, בבקשה", הספר המקורי הראשון שלו שתורגם לעברית (עבודה משובחת של דינה ברכה), נדמה כי המשימה שלקח על עצמו הייתה הפעם מורכבת במיוחד: להלביש את בינתו העצומה של אלברט איינשטיין על מוח סטנדרטי שאינו מסוגל להכיל אפילו פרומיל מזה של הגאון הגרמני. גם אם תשחקו אותה סופר-מבינים ואפילו אם יש לכם מושג יותר מקלוש במכניקת הקוואנטים או בתורת היחסות, ספק אם תצליחו להעביר את הרעיון להדיוט הממוצע. ומכיוון שרעיונות גדולים הם תוצאה של חשיבה מחוץ לקופסה, קרייר הלך על מתווה לא שגרתי של ספר לימוד במסווה של רומן. הוא גם בחר בשנה הנכונה לעשות זאת, 2005, יובל למותו של איינשטיין ומאה שנים לאחר פרסום המאמרים שהקנו לו תהילת עולם.

      בתחילתו של "איינשטיין, בבקשה" נכנסת בחורה צעירה לחדרו של אלברט איינשטיין, כעת על תקן חי-מת שעדיין מקדיש את זמנו למחקר. המטרה שלה היא לבדוק למה בדיוק התכוון המשורר כשהגה את הרעיונות והנוסחאות שקידמו כל כך את המדע. איינשטיין, אגב, אינו בטוח אם היא סטודנטית או עיתונאית, אך זה לא מאוד משנה לו. תחילה הוא מסביר לצעירה את מושגי הבסיס שהביאו אותו להגות את תורת היחסות, באמצעות דוגמאות מפליאות בפשטותן. כך, למשל, הוא מדגים לה ולנו כיצד הופכים גופים שונים ליחידה אחת באותה מערכת. אם תזרקו מטבע כשאתם ישובים בתוך מטוס, הוא ייפול לידיכם אף על פי שהמטוס בתנועה. דוגמה זו מסבירה מדוע אנו מסתובבים סביב השמש יחד עם כדור הארץ במהירות של 30 קילומטר לשניה. כדי להוכיח מהי נקודת מבט יחסית, צופים איינשטיין והצעירה בשחקן כדורסל שנע בכדרור לאורך מגרש שלם. עבור השחקן קופץ הכדור על הקרקע בקו ישר, אולם הצופה מהצד רואה כיצד הכדור בעצם מתקדם במקטעים. טריויאלי? לא לרובנו. כך עולים בספר עוד עשרות תרגילי חשיבה, שמציגים את הצד הפשוט יותר במוחו הקודח של איינשטיין. לזמן, אגב, מסרב קרייר להתייחס כאל אלוהים, בדיוק כמו גיבור הסיפור, ולכן הוא מרשה לעצמו לחרוג במודע מכל היגיון כרונולוגי כבר מהפתיחה.

      ביום של הפצצה

      החלק השני של הספר נותן פחות דגש לפן המדעי ומשלב יותר רגשות. לא עוד הדגמות יבשות, אלא עימותים סוערים עם ניוטון (שאיינשטיין הרגיש צורך "להתנצל" עוד בחייו בפניו על כך שהפך אותו לבלתי רלוונטי) ועם ידיד הנפש נילס בוהר, המדען הדני שהיה מתפלמס אתו ונותן לו מכות מתחת לחגורה. איינשטיין מספק הסבר גרפי על מניעיו לברוח דווקא לארצות הברית מגרמניה הנאצית, ומעל לכל, מתייסר בתחושת האשם שליוותה אותו לאחר המכתב לרוזוולט, שהאיץ את פרויקט מנהטן (פיתוח פצצת האטום) וגרם להטלת הפצצות על הירושימה ונגסאקי.

      למעשה, אף ש"איינשטיין, בבקשה" עשוי כולו כמקשה אחת, זהו ספר מורכב שמשלב אספקטים מדעיים, פילוסופיים, ביוגרפים ועלילתיים. אם האור, כפי שהוכיח איינשטיין, הוא רציף ובלתי רציף בעת ובעונה אחת, כך גם הסיפור. קרייר הבין את מה שלא כל כך הפנימו בבתי הספר – שלפעמים אפשר ללמד גם בצורה אחרת. הוא יודע שלא זאת בלבד שלא רבים יבינו גם כך מהי משמעותם של "חלל-זמן" (או "מרחב-זמן"), תורת היחסות הפרטית והכללית וכוח הכבידה, זה גם לא נושא שמאוד יעניין את ההמונים. לכן החליט ליצור את התמיסה הזו, שהתוצר שלה הוא תרכיב מרתק שכל אחד יכול לשאוב ממנו משהו.

      קרייר עושה עבודה כמעט מושלמת. הוא מצליח להעביר למיינסטרים בצורה מהנה נושא מסובך ביותר, שעולה בדרך כלל רק בשיחות סלון של חובבי פיזיקה ופילוסופיה. אשקר אם אגיד שהצלחתי לעקוב אחרי כל ההתפלפלויות, המונחים והמשוואות בספר, אבל זה לא ממש משנה. גם קרייר ידע שלא כל התיאוריות יחדרו למוח הממוצע, ולכן מתעקש איינשטיין לחזור בפני הצעירה על התפישה לפיה שום דבר בעולם לא פשוט ועל העובדה שלאנשים רמות שונות של הבנה. "איינשטיין, בבקשה" הוא ספר שתיגשו אליו עם לא מעט רתיעה ותצאו ממנו חכמים יותר. גם מרוצים יותר.

      "איינשטיין, בבקשה", ז´אן קלוד קרייר, מצרפתית: דינה ברכה // כתר ספרים