ניהול תוכן

קומדיה ישראלית קלילה שכבר הספיקה לקבל ביקורות טובות גם בארץ וגם בחו"ל + הרבה בדיחות על שמנים + הבריזה של בריכת הסולטן = A Sure Thing.

סרטו הראשון של קארי חוחי פוקונאגה מאיים להפוך ל"עיר האלוהים" של 2009. סיפורם של שני מקסיקנים, בחור ובחורה, שדרכיהם מצטלבות כשהם מנסים להגר באופן לא חוקי לארצות הברית. בתפריט: אלימות, מתח, שברון לב, מעט רומנטיקה, והרבה ריאליזם מהזן מקסיקני. דייגו לונה וגאל גרסיה ברנאל הפיקו.

סרטו התיעודי המדכא והמצולם נפלא של ארווין ואנגהופר האוסטרי לוקח את הצופים מסביב לגלובוס ומספק הצצה מרתקת ומכמירת לב לשוק הפיננסים הבינלאומי, רגע לפני פרוץ המשבר הכלכלי הגדול. מנכ"לים, בנקאים, אנשי עסקים, כלכלנים ומומחים שונים חולקים עם המצלמה את עיסוקיהם היומיומיים, את השקפת העולם שלהם ואת התחזיות הקודרות שלהם לעתיד. מאיר עיניים יותר מאלף כתבות של מירב ארלוזרוב.

אחרי שהקריירה שלו בהוליווד הגיעה למבוי סתום עם "צ'ק פתוח" הדפוק, הבמאי ג'ון וו ("The Killer", "עימות חזיתי") מצא את עצמו חוזר לסין, מולדתו, ומצלם שם לראשונה בחייו סרט. התוצאה: אפוס אקשן תקופתי ומרובה ניצבים ששבר את כל הקופות במזרח הרחוק (ועורר בדרך גם לא מעט מחלוקת). טוני לאונג ("מצב רוח לאהבה", "תשוקה, זהירות") מככב, ומופע הראווה אדיר הממדים של וו צפוי להיות מהנה במיוחד על המסך הגדול.

סטיבן סודרברג ניעור מנמנומו ("אושן 11", "אושן 12", "אושן 13") כדי להגיש את סיפור עלייתו ונפילתו של המהפכן האגדי, הממותג והשנוי במחלוקת צ'ה גווארה. הסרט הארוך הזה (שפוצל בסופו של דבר לשני חלקים) אמנם אינו חף מפגמים, אך הוא רחוק מלהיות ביופיק הוליוודי טיפוסי, ואין ספק שמדובר בדבר הכי רציני, שאפתני ומעניין שיצא תחת ידיו של סודרברג מאז "טראפיק". בניסיו דל טורו ("פחד ותיעוב בלאס וגאס", "החשוד המיידי") מגלם את צ'ה.

כמו בסרטו הקודם, "Nightwatching", גם בסרטו החדש עוסק הבמאי פיטר גרינוואי ("הטבח, הגנב, אשתו והמאהב", "חוזה השרטט") ב"משמר הלילה" - הציור הידוע וגדול המידות של המאסטר ההולנדי רמברנדט (שנחשף לראשונה ב-1642, ושתלוי ב-Rijksmuseum באמסטרדם). זהו סרט מתח דוקומנטרי אומנותי שעוסק בקנוניה האפלה שלכאורה מוצפנת ביצירת המופת של רמברנדט, כאשר גרינוואי, שמלהק את עצמו לתפקיד החוקר/מרצה, מתעמק עבורכם באובססיביות בכל מילימטר של הציור. התוצאה היא גרסה אינטלקטואלית, משועשעת ומשעשת ל"צופן דה וינצ'י".

סרט תיעודי אינפורמטיבי, מהנה וידידותי למשתמש שבו הבמאי הקנדי הצעיר ברט גיילור טוען שיש להוציא את זכויות היוצרים על קניין רוחני מידיהן של התאגידים המרושעים, ולאפשר לצרכנים לעשות במוצרים שקנו (או הורידו) ככל העולה על רוחם. לצורך העניין הוא מסנח מניפסט, נעזר בהרבה גרפיקה מגניבה, ומשוחח עם אנשים שונים ומגניבים - ביניהם המוזיקאי המסמפל גירל טוק, הסופר החתרן קורי דוקטורוב והאקדמאי לורנס לסיג - שנוטים להסכים עמו. יאללה, מהפכה! גרסה צעירה ואנרגטית ל"תאגיד", שהוקרן בפסטיבל ירושלים ב-2004.

סרטו הראשון כבמאי של התסריטאי אורן מוברמן ("אני לא שם") מספר על שני חיילים אמריקאיים (וודי הארלסון ובן פוסטר) שעליהם מוטל לבשר למשפחות על כך שיקיריהם נפלו בעירק. הארלסון ופוסטר מספקים הופעות אינטנסיביות ויוצאות מן הכלל, והסרט הקטן, החכם והלא פשוט הזה - שזיכה את מוברמן, הישראלי לשעבר, בפרס התסריט בפסטיבל ברלין האחרון – מצליח לחמוק באלגנטיות מקלישאות של סרטי מלחמה ולהיות גם עצוב וגם מצחיק, בדרכו המורבידית. סמנתה מורטון וסטיב בושמי מופיעים בתפקידי משנה.

סרטו החדש של הבמאי הצרפתי הגדול קלוד שברול הוא מותחן פסיכולוגי קליל ומענג בכיכובו של ז'ראר דפרדייה, כאשר שברול מגיש כאן הומאז' לסופר המתח הבלגי ז'ורז' סימנון ולדמותו של המפקח מגרה שכיכבה ברבים מספריו. דפרדייה מגלם את הפקח בלאמי – שוטר פריזאי שנופש בכפר עם אשתו האהובה. אבל מקרה מוות משונה, שמעסיק את המשטרה המקומית, מעורר את סקרנותו. ואם לא די בכך, גם אחיו, איתו יש לו יחסים טעונים במיוחד, מחליט להגיע לבקר מבלי להודיע. בקיצור, נגמר הנופש ומתחיל המסתורין. תענוג.

ב-2007 תיעדו חברי "הקול הדמוקרטי של בורמה" את ההפגנות הסוערות שפרצו במדינה בעקבות החלטת המשטר הצבאי להעלות את מחירי הדלק. היות ובורמה היא מקום שבו לא ממש מומלץ להיות עיתונאי, התיעוד נעשה בעזרת מצלמות וידיאו זעירות, והחומרים שצולמו הוברחו לרשתות שידור זרות, מתחת לאפם של השלטונות. סרטו של אנדרס אסטרגארד מורכב מהחומרים הרועדים והרעועים שצילמו אותם עיתונאים, ואלה מרכיבים דיוקן מרתק ומרגש של כמה אזרחים בורמזיים מאוד אמיצים שהיו מוכנים לקחת סיכון עצום בכדי להעניק לאחיהם מעט תקווה, ובכדי להבטיח שקולם יישמע. כמו מה שהלך באירן, רק בלי הטוויטר.