רשמקול 55

לפני שמתחילים בקאסט השבועי, שמיועד לתזוזה גופנית יותר מבדרך כלל, אני חב תיקון לגבי Falty DL, כוכב המהדורה הקודמת, אליו התייחסתי בטעות כבחורה. הקטע שלו שאיתו אנחנו יוצאים לדרך, "To London", אחד היפים והשלמים שלו (בכלל, האלבום מומלץ כחוויה שלמה), משמש גם כמעין הצהרת פתיחה הולמת למהדורה המאוד בריטית שלפניכם. לגבי הזהות המגדרית של קולי ג'י, שמגיעה מיד אחריו אין ספק - מדובר בבחורה, ועוד אחת שמטלטלת את סצינת ה-UK פאנקי ומעבר לה; מג'יילס פיטרסון ובנג'י בי ועד המלצה באגף הדיפ האוס של החנות המקוונת ביטפורט.

וכן, אחרי טפטופים שהתחילו עוד בשנה שעברה, אנחנו סופסוף עושים סיבוב רציני ראשון בסצינת ה-UK פאנקי, הגלגול האחרון לצמוח מאותו רצף מוזיקלי-היסטורי שהוליד את הג'אנגל וה-2-סטפ/גאראג', והז'אנר שסומן באתר פיצ'פורק, כמגמה הכי מסעירה בעולם הדאנס של השנה וחצי האחרונות (ראו לינק לביקורת המלאה). אחת השאלות שעולה שם היא האם ניתן בכלל להפריד את הFאנקי מסוגים מסוימים של האוס שנמצאים עמוק בד.נ.א שלו – החל בהפקותיהם השבורות יותר של קאריזמה ומאסטרס אט וורק וכלה בטרייבל האוס ניו-יורקי נוסחתי. ועדיין, משהו במכלול שלו – למשל האופן שבו מתוקלטים ונצרכים הקטעים, על-ידי די ג'ייז עם מקורות ומניירות שונים מהותית מן האסתטיקה הכה נקייה של תקליטני האוס קלאסיים, מלווים לרוב על-ידי אם.סיז - מבלי בכלל להיכנס להשפעות הלא פחות מכריעות של אפרו-ביט, ברוקן-ביט וסוקה – יוצרים קונטקסט שונה באופן מהותי. חמשת הקטעים שכללתי כאן (מהקולי ג'י ועד Fr3e) מדגימים את ספקטרום האופי הרחב שניתן למצוא מחוץ לאזורים היותר צ'יזיים של הז'אנר (ויש כאלה לא מעט). ז'אנר נפרד או לא, שווה התייחסות ואיזו - תחליטו כבר בעצמכם.

החצי השני של מהדורת השבוע מוקדש לקטעים חדשים ונבחרים מעולם הדאבסטפ, ובפרט תת העולם הסגלגל שמתפתח סביב ג'וקר הצעיר שמבקר אצלנו לא לראשונה. הקטע הדי ברייקביטי של Forsaken הוא היחיד במהדורה זו שלא יצא השנה (בכלל מ-2007). מעבר לכך שהוא משמש כגשר מוזיקלי נוח בין שני החלקים, הוא זוכה למקום של כבוד כבעליו של לייבל הבוטיק Soul Motive מבריסטול, שבזכותו התוודעתי לג'וקר. מאותו לייבל, שמוציא קטעים גם לוותיקי הסצינה כמו El-B, מגיע גם Hyetal הצעיר שנמצא אחריו במיקס ויהיה גם הבא שישחרר שם תקליט.

חמשת הקטעים שמהווים את מרבית חציו השני של המיקס באים להציג את תת הזרם שמתפתח סביב ג'וקר וחבריו, בו גם טומנים ידיהם מפיקים כמארק פריצ'ארד וווקס'ד (ברמיקס לסטארקי האמריקאי) – כל אחד מהם שם גדול מסוג שונה: הקריירה של פריצ'ארד, שחולשת על כמעט 20 שנה, כבר נגעה בכמעט כל ז'אנר אלקטרוני קיים, ואילו ווקס'ד הוא מראשוני אמני הדאבסטפ שיצרו לעצמם זהות ברורה ונבדלת, לא מעט מעריצים תוך כדי, וגם הראשון מהתחום שביקר בארץ.

ולמה אנחנו ממשיכים לטחון לכם את הראש עם הג'וקר הזה? כי מתברר שאנחנו לא לבד, ורק במספר החודשים האחרונים הוא גויס לעבודות רמיקסים לסינגלים הראשונים של כמה מהאמנים הגדולים והמוכרים באלקטרוניקה – בייסמנט ג'אקס, אדם פרילנד וזירו 7 – שרצו כולם להתערבב בסאונד ה-P-פאנק המתכתי של הפקותיו. עוד עליו וחבריו הצעירים מבריסטול בראיון עימם באתר הגרדיאן שבלינק פה למטה. שבת שלום.