אני לא מתיימר לדבר על נושא כל כך חשוב, מהותי ומורכב, בספר כללי שנועד לטפח אותך כגבר. אבל בכל זאת. דווקא משום שהייתי רווק שנים רבות ונולדו לי ילדים בגיל מאוחר, יש לי פרספקטיבה ובגרות לשתף אותך בכמה מחשבות שאולי יקלו עליך במעט.
ברגע שנולד לך ילד (במזל טוב) אתם כבר לא זוג. אתם שלישיה. והילד הראשון הוא מבחן לא קל לזוגיות. תשומת הלב שהענקתם האחד לשני עוברת רובה ככולה לילד. כל האיזון הפנימי משתנה.
אשתך, שתהיה בריאה, עלולה לחוות דיכאון של אחרי לידה, או סתם לקרוס מתשישות ולחץ. גם עליך יחולו משימות רבות. ברגעים הקשים, זכור שזה זמני. כולם עוברים את זה ובסוף כל דבר מקבל את הפרופורציה המתאימה לו.
אין כמו אהבה לילדים והרגעים הקשים הם חלק מהמסע שאתה צריך לעבור. למרות שלעיתים תחוש חוסר אונים ומחנק עליך לתמוך בזוגתך. היא זקוקה לכל שתוכל לתת על מנת לחזור להיות שלך כמקודם. יש הבדלים בדינאמיקה הפסיכולוגית כאשר מדובר בבן או בבת. ייתכן ומוקדם להיכנס איתך לזה, אבל דע שאם זו בת ייתכן והפיסיות תהיה קלה יותר, אולם ברמה הפסיכולוגית לאשתך יכול להיות קשה יותר.
בספרי הפסיכולוגיה המשפחתיים נהוג להפריד בין ארבעה צירים שונים של יחסים: אבא-בן, אבא-בת, אמא-בן, אמא-בת. כל ציר ובעיותיו הוא. לפני ספרי הפסיכולוגיה, אני מציע לך לקרוא ספר טוב על הריון ולידה. יש כמה כאלו. אתה לא צריך להיות מומחה, אבל זה יצייד אותך בהבנה. אין כמו מודעות וידע לעזרה.
ישנם תינוקות שמתקשים בהרדמה ונהוג לצאת איתם לנהיגה ברכב. הטלטול המונוטוני מרדים אותם. נצל את זה. צא עם התינוק, חבר אותו למנשא שברכב וצא לשאוף אוויר. עצור לסיגריה, תביט בשמיים, נשום עמוק והיזכר שיש אלפי זוגות שהיו משלמים הרבה כדי להתחלף איתך. תהיה עם ילדיך. בלה איתם. כבר מגיל אפס. גע להם בקקי ובפיפי. חתל אותם. זה לא משהו ששייך רק לאשתך. קח אותם איתך. צא להליכה מהירה עם העגלה. הפוך בעיה להזדמנות. ילדים זו החוויה המתמשכת הגדולה ביותר שתחווה כל חייך. אל תפספס את זה. הילדים יהיו בדמותכם ובצלמכם. הם יחושו את המצב בבית הרבה יותר ממה שאתה מסוגל להאמין. אם הבית יהיה בית עם שמחת חיים אהבה וביטחון- ככה הם יצאו לעולם. את מערכת היחסים בינך לזוגתך אתה מוריש גם להם. ומה שהם יראו, זה מה שהם יפנימו, לא מה שתסביר להם. אם הם יראו שאתה מכבד את אמא שלהם הם יכבדו אותה ואחרי זה את בת זוגתם. אתה יכול לנסות להקנות להם ערכים שאתה מאמין בהם, אבל בגדול קבל אותם כמו שהם. אל תנסה לשנות אותם. אין סיכוי. מי יודע אם אתה צודק בכלל?
אבא שלי קול
לכל ילד יש את האופי הייחודי שלו. אתה כבר תראה. תן להם להתפתח בהתאם לייחוד של כל אחד מהם. אל תנסה להפעיל מנגנון שוויוני במנטאליות שלהם. נכון שאתה צריך לשמור עליהם, אבל דע לתת להם ספייס. תן להם לשגות. תן להם להיכוות. רק ככה הם ילמדו.
אפשר להם להיחשף לתחומים שונים, למשל סוגי ספורט, אבל אל תילחץ עליהם. תן להם את חופש הבחירה. אל תוכיח להם שאתה אלוף כי אז לא ירצו לעשות כלום. הם יעריכו אותך אם אתה אלוף בכל דבר אין להם סיבה לנסות להיות טובים. אל תיתן להם סיבה לפרוש כי הם לא רוצים לאכזב או להתאכזב.
אין סיפורים, רק אחד קטן: לקחתי את בני הבכור לאתר סקי. אחרי שחזרנו הביתה ואני חשבתי איזה חשוב היה ללמד אותו לגלוש, כשאשתי שאלה אותו איך היה הוא סיפר ש:"הכי כיף היה כשישבתי עם אבא בבית קפה, שתינו שוקו חם ודיברנו על בנות." חומר למחשבה.
זכור שאתה ביקורתי כלפי ילדיך משום שהם אתה, ואתה רואה בהם מה שאתה לא אוהב בעצמך, או מה שהיית רוצה ואתה לא. כשאתה משתגע מהחדר הלא מסודר שלהם, או מהבגדים הלא הגיוניים שלהם, או מהמוזיקה העכשווית חסרת החן או מהשיער המחופף שלהם, נסה להיזכר מה חשבת על הוריך כשלא הבינו את הטעם שלך. חשבת שהם לא מבינים כלום
.
הרבה יותר חשוב שיספרו לך ויחלקו איתך מאשר יעשו רק מה שנראה לך. אם הם מספרים איזו זוועה, לעולם אל תפעיל יד קשה. אמור את דעתך אבל אל תעניש. תסביר להם שהכי חשוב זה לספר ולא לשקר. ואבא תמיד ייתן עצה טובה. הצב גבולות. ילדים מחפשים גבולות. אם אין גבולות הם משתגעים. אל תנאם על שמונים כללים שהיית רוצה שיעמדו בהם. דבר תמיד על דבר אחד.
הנה עצה קטנה: ארוחת ערב שבת, כל אחד אומר משהו שאהב השבוע אצל השני ומשהו שלא אהב. כל אחד על כל אחד. זכור שהם רואים כל דבר אצלך. תן להם את הלגיטימיות לבקר אותך. לעולם על תשפיל אותם ליד חבריהם. אם משהו לא נראה לך, קרא לו בשקט הצידה או דבר איתו אחרי שהחברים הולכים.
אני מאמין שאתה צריך לשאוף שהם יגידו: אבא שלי קול. אבא שלי מדליק. זה לא אומר שאין לך דרישות מהם. זה אומר שאתה מצליח להיות גם חבר לא רק אבא.
אל תיתן להם להיכנס בינך לבין אמא שלהם. אם אמא אמרה אל תשנה את ההוראה. דבר איתה, תן לה לשנות. תמוך בהם, הענק להם ביטחון בעצמם. הרעף עליהם אהבה ללא תנאים.
זאת הירושה האמיתית שלך.