לא יהיה משעמם

ספוילר מבוקר: הלב של עינב שיף התרסק אחרי שראה את פט שופ בויז ביחד עם 70,000 דנים. ככה זה יהיה הערב

עינב שיף
21/07/2009

כמו בפעם הראשונה ששמעתם את המוזיקה שלהם, גם בגרסת הלייב, אין לכם מושג מאיפה פט שופ בויז נוחתים עליכם. הבמה המרכזית של פסטיבל רוסקילדה בדנמרק היא אותה במה, 70,000 האנשים הם אותם אלפים שקודם היו נורא נחמדים אליך בתור האינסופי לשורות הראשונות, הכניסות אותן כניסות – ורק כמה דקות אחרי שלואו וטננט הגיחו עם הקופסאות על הראש והצלילים הראשונים של “Heart" דפקו כמו לב שהגיע לסגירת מעגל, אפשר היה להשתחרר מההלם. “Did You See Me Coming", הם שואלים בשיר השני, כאילו לעצבן. לא, לא ראיתי אתכם באים, אף פעם לא הצלחתי.

הסיבה שטננט ולואו עולים עם קופסאות על הראש, נעוצה בכך שפט שופ בויז הם ההרכב היחידי שמבין כי כולם שווים בפני הפופ. הפנים הפיזיות, האישיות שמוגדרת במילים מופרדות בעזרת מקף נעלמות מול ההפקה הגרנדיוזית באמצעים מינימליסטים שעומדת על הבמה, מגובה בלפחות 10 אחוזים משירי הפופ הגדולים בהיסטוריה. זה לא גודל המסכים או הפצצת הויז'ואל, אלא הדיוק הקפדני שעליו הקפיד הצמד לאורך השנים: תנועה מתמדת של פועלי במה המחליפים תפאורה לפי אופי השיר, שני רקדנים בעלי יכולת משחק ושירה עילאיים, שתי רקדניות נוספות, מוזיקליות, וכמובן וידאו ארט מרגש, שעושים מהשעתיים שלהם על הבמה את מה שתמיד הבטיחו לך עד גיל 21 – לוקחים אותך לירח.

עוד בוואלה!

הסרת שיער ב-18 דקות בלבד: פיתוח ישראלי חדש מציג טכנולוגיה ייחודית

בשיתוף לאונרדו קוסמטיקה

לילה טוב, הייתם נפלאים

רשימת השירים במקרה הזה ממלאת תפקיד משמעותי במשחק – לואו וטננט השכילו לשלב להיטי ענק כמו “Go West" לצד פנינים כמו “Two Divided By Zero" ובניגוד לאופי הציני והסנובי המיוחס להם, דפש מוד הם לא – מעריצים מושבעים לצד הילד שבעוד 10 שנים יקדיש להם את האלבום הראשון שלו, שירים חדשים לצד להיטי-על שקשה להאמין שהם מסכימים לבצע. קיפוח אינו אופציה כאן, כולל אזכור מרגש של שירים כמו “Can You Forgive Her” בתור טיזרים שמפצים על היעדרם מהסט. גם האקטיביזם של טננט, שמחליף תלבושות, כובעים ומיקום על הבמה בכל כמה שירים מעלה תהיות: כיצד לעזאזל כוכב פופ במעמדו מסוגל לעבוד כל כך קשה ערב אחרי ערב?

בגלל הסט המורכב והעיצוב המיוחד לכל שיר, השעתיים של פט שופ בויז מחולקות לרגעים פרטיים וקטנים, שכל נגיעה בהם משחררת עצב שונה לטרף. החלק השקט יותר למשל, עם “King`s Cross" והביצוע האדיר ל- “Jealousy", כשמאחורי טננט שני רקדנים מציגים את הסיפור תוך השלכת קרטונים מהתפאורה שמאחורה, היו דרך מושלמת להעביר פאזה רגועה בתוך הופעה מפוצצת באדרנלין. אבל כשהפט שופ בויז שמו לי טבעת על היד הם חרתו עליה שיר אחד, שפתח את ההדרן. ב- “Being Boring" בלייב, אין הרבה מעבר ל- “Being Boring” בגרסת האלבום וזה רק אומר שאם הכד לא שבור, תשתמש בפטיש ותנפץ איתו את הלב. איך מתנהגים ברגע שחיכית לו כל החיים? סיגריה בפה? SMS שתתחרט עליו? תחבק את הבן אדם הראשון שלא יברח ממך? נראה לי שהסיבה בגינה פט שופ בויז לא מסיימים עם השיר הזה, היא כדי לא לאפשר לאנשים לשקוע בחשבון הנפש ש- “Being Boring" דורש. במקום, תמיד אפשר לחזור לשאלות הגדולות שהתחילו הכל- "האם, מתי, איפה, מה?" ומשם – שיהיה לכולכם לילה טוב, הייתם נפלאים, נתראה בקרוב. גם בפעם הבאה לא תדעו מאיפה נחתנו עליכם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully