באסה או קלאסה: "Try Again" של אלייה

פעם אחת בלבד בחיי, לפני תשע שנים, הזדמן לי לנכוח בישיבת פלייליסט גלגלצית כמשקיף נייטרלי. המחזה עצמו היה משעשע מאוד - חבורה של בחורים ובחורות בני 20 פלוס-מינוס, נפוחים, שמרנים ופטרוניים, בעלי השכלה מוזיקלית מוגבלת וטעם מבוגר שמתדיינים בחשיבות עצמית על טעמו המוזיקלי של הישראלי הממוצע; למה הוא מתחבר וממה הוא מסתייג. והם הרי קול העם. כמעט על כל שיר שעלה לדיון היתה לי דעה הפוכה; אלו זכו לחדור לרוטציה הנחשקת, בתואנה שהם קולעים לאוזן הישראלית והמהות הגלגלצית, ברוב המקרים כדורי הרדמה או זוועתונים גסים. אלו שנשארו בחוץ לעומת זאת, דווקא תפסו לי את האוזן. בכל אופן, בשל השתיקה שנגזרה עלי ומתוך כבוד מקצועי שפתיי נשארו חתומות במשך הדיון כולו. עד לרגע שבו החליטו לפסול שם את "Try Again" של אלייה.

"זה לא ילך. לא יבינו את זה כאן" פסק בנחרצות עורך שמנמן ומדושן. "זה נחמד, אבל לא שיר מספיק טוב כדי שהקהל שלנו יקבל אותו. אני רואה איך הם מעבירים תחנה בכל פעם שהוא מתנגן", הוסיפה הבחורה שמימינו. "אין בו שום דבר שתופס אותך" סיכם המבוגר האחראי. "סתמי ומיותר. בואו נעבור הלאה. יצא לכם כבר לשמוע את 'פרפרים' של אורי בנאי? זה פצצה". למרות הגינונים האירופאים והחינוך המאופק שקיבלתי מבית, לא יכולתי לשתוק. "תגידו, אתם בסדר?" שאגתי לפתע, מפתיע אפילו את עצמי. "אתם מפספסים פה את השיר הגדול הראשון של העשור הזה! תפסיקו להתנשא על הקהל שלכם ותתנו לו הזדמנות. זה הולך להיות להיט ענק. בואנה, אין לכם מושג". בתגובה זכיתי לגלגולי עיניים מזלזלים, ולסילוק מהישיבה לצמיתות.

קצת יותר מחודש אחרי אותה תקרית מביכה ביפו, לאף אחד כבר לא היה ספק. אפילו לא לבנג'מין באטנים לובשי המדים. "Try Again" הפך ללהיט ענק ב-MTV, אז עדיין ערוץ חשוב ומשפיע, ומשם הדרך לפלייליסט, שלא רצה להישאר מאחור, היתה קצרה. כל כך טוב היה השיר הזה, עד שהסרט המקושקש שבתוכו הוא הופיע "Romeo Must Die", בו גם אלייה משחקת יחד עם כוכב הפעולה האסייתי ג'ט לי, הצליח בקופות. למרות השפם הדקיק שעיטר את פניה, אלייה הפכה מפוטנציאל איכותי ("Are You that Somebody" היה שיר אדיר, אבל לא להיט ברמה של "Try Again") לכוכבת ענקית.

"Try Again" הוא פצצת אר אנ' בי שתשע שנים אחרי עדיין נשמעת קטלנית וחדשנית, הרבה בזכות ההפקה שתפרו לאלייה טימבלנד ומיסי אליוט, לפני שהפכו לאיש הכי משפיע בפופ המיינסטרים האמריקאי והראפרית המוכרת שהם. יש כאן את ביט הסינקופה המזוהה של השניים, צליל אסידי שמתעצם ונותן עוצמה ואת הקלידים ששש שנים מאוחר יותר הפכו את ג'סטין טימברלייק לבן אדם הכי קולי על הפלנטה ואפילו סיפקו שיר טוב לנלי פורטדו - "Promiscuous" - לא ברור מה מהם הוא הישג גדול יותר. ובואו לא נשכח את הפזמון: כמה פשוט, ככה אפקטיבי.

אלייה היפהפייה מצדה הפכה בשיר הזה לאישה. היא הסתובבה לנו בפריים מגיל מאוד צעיר, כאשתו הקטינה של הפדופיל המורשע אר קלי וכבת טיפוחיו המוכשרת, עם כל מיני להיטי סול חביבים ומחרמנים (בהנחה שבנות 13 עושות לכם את זה ואתם זקוקים לעזרה נפשית דחופה), אבל אלו הם מיסי וטימבלנד שעשו ממנה סופרסטארית. הם החליטו לעטוף את הקול המתוק והמתפנק שלה בהפקה משוננת ועתידנית, שאמורה היתה להפוך אותה לכוכבת השחורה הגדולה ביותר בעולם. ואז כולנו יודעים מה קרה.