פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "המדינה היא האויב של עצמה"

      יאיר גרבוז משיק את תערוכת הבוגרים האחרונה תחת ניהולו במדרשה לאמנות ומזהיר - בלי אמנות אין למדינה שלנו עתיד

      יאיר גרבוז, היום נפתחת תערוכת הבוגרים האחרונה בקדנציה שלך כמנהל המדרשה לאמנות. זה מרגיש אחרת?

      "כן, תראה זו בסך הכל תערוכת הבוגרים, אבל כן יש בה משהו מיוחד, בוודאי כשאני גם אחראי על השדרוג שלהן במשך השנים. אני גם תמיד מנסה למשוך את התערוכות כך שהן לא יפנו רק להיות איזה מבחן כניסה לעולם האמנות, אלא יותר סיכום של תהליך לימודי שבעצם עוד אמורים להמשיך אותו די הרבה זמן לבד בסטודיו. מבחינתי, תערוכת הסיום היא לא אודישן. אני גם לא אוהב את הביקורות שעושים על התערוכות האלו. אנשים דיברו 4 שנים, אפשר בתערוכות סיום פחות לדבר ויותר לחוש מה עשינו. זה עדיין אירוע חשוב, זה תמיד אירוע שמחזק את הצוות של המורים".

      כמנהל, לתערוכת בוגרים יש מקום אחר אצלך בלב?

      "בדרך כלל, זה אחד הרגעים הבודדים שבמקום לבקר את עצמי ואת התהליכים, יש לי רגע של נחת ויש לי סיבה. בדרך כלל יש משהו בתערוכה שאתה יכול להגיד להם 'שלום קולגות', שהם כבר לא תלמידים. יש שני דברים שסטודנט יכול לשמוח שהם קורים: 1. הוא מצליח תוך שנה שנתיים לחזור כמורה למדרשה. 2. כשמורה אומר לו – סיימת ללמוד, בוא נתחלף על ציור אחד של השני. זה יותר חשוב מכל דבר אחר".

      החילופים האלו לא לוקחים זמן? למורים קשה להתחבר מרגע שאובדים יחסי המרות

      "החילופים האלו קורים ברגע שאתה אומר 'הוא לא תלמיד שלי יותר, אלא חבר שלי' וזה הרגע היחיד שיש בו הנאה. כל השאר זה רק אחריות, חששות ותחושות שיש לכל בן אדם שעוסק במקצוע שלו - רוב הזמן הוא לא מבסוט. ופתאום, ברגע מסוים, אתה רואה אמן שאתה רוצה את הציור שלו אצלך בבית ואתה אומר – היה שווה להיות בתהליך הזה. מורה לאמנות הוא מין בייביסיטר משודרג – שמים קצת מוזיקה והוא גדל".

      והאגו? כל מחנך רוצה שמשהו מתוכו יישאר בתלמיד

      "זה לא מהם, מהטכניקה שלהם ומתוך הסגנון שלהם – אלא מהאתיקה. אני רוצה ללמד אומץ, אני רוצה ללמד הרפתקנות, העזה, אושר, אבל לא טכניקה. גם בתוך האתיקה, אתה לא יכול להיות סמכותי ולומר שמה שאתה יודע זה מה שצריך לדעת. אתה רק יכול להגיד שזה מדגם מוצלח. בנוסף, מורה מקבל גם מהסטודנטים כי האנטנות שלהם יותר משוכללות. לעומת זאת, אנחנו מפענחים את מה שהם קולטים יותר טוב. זו קו-פרודוקציה כזו. לכן הדברים המעניינים בעולם האמנות קורים באקדמיה".

      יחסר לך תפקיד המנהל?

      "אני דקה אחת לא הרגשתי מנהל, כך שמזה לפחות לא אכפת לי. אני מאד מאד מרוצה כרגע כי אני הולך עכשיו ללמוד דבר שאני מקווה שאספיק ללמוד אותו - אני רוצה ללמוד להיות גם עצלן. ללמוד בחלק מהזמן להתעצל, במקום להיות פרודוקטיבי".

      במה זה כרוך, העצלנות?

      "לרדת לסטודיו ובמקום לצייר לשמוע שעה או שעתיים מוזיקה וכל מיני דברים כאלו. בכלל, המדרשה לא בורחת משום מקום. שואלים אותי, אתה לא מפחד שמי שבא במקומך יכניס שינויים? אני אפחד אם הוא לא יכניס שינויים, לא ייבטל מנהגים שלי. האמנות היא דבר נורא דינמי. אתה מלמד אנשים לבעוט במוסכמות".

      אתה מתחרט על דברים שנעשו בתקופתך?

      "בוודאי שיש חרטות, בדרך כלל זה קשור לאנשים, דבר שאני לא נוהג להרחיב עליו. עיקר החרטות הוא על דברים שהייתי צריך לעשות קודם ונעשו אחר כך. לצערנו הרב, מי שלא עושה אמנות בכלל זה בסדר, ומי שעושה אמנות זה גם בסדר. מי שעושה אמנות ולא מצליח נורא מתוסכל, ובדרך כלל שאדם מתוסכל, הוא תמיד מאשים ואני הייתי האשם בחלק מהמקרים. אני בטוח שכמות האנשים שקיבלו מאיתנו דברים הרבה יותר גדולה מכמות הממורמרים".

      בסלוגן האחרון של תקופתך, אמרתם "מחנכים את המדינה". אתה חושב שהצלחתם?

      "זו פעם ראשונה שאני אוהב סיסמת פרסום כי היא אומרת שהחינוך הוא דבר שיציל את המדינה. אף אחד לא מתכוון למשפט כזה עד הסוף, אבל הגיע הזמן להתכוון לזה. בתוך החינוך, האמנות היא המרכיב ההכרחי כדי שלאנשים תהיה רמה גבוהה של ביקורת".

      מהו האידיאל אליו אתה שואף?

      "האידיאל הוא לעשות את המדינה מקום נאור ותרבותי ויותר. כשאנשי אמנות אומרים את זה, הכוונה להגנה עצמית, כי ההיפך ממצב כזה הוא האויב".

      אתה מרגיש אויב של המדינה כרגע?

      "בפירוש. המדינה כרגע היא האויב שלי ויותר משלי – היא אויב של עצמה. המדינה לא מוטרדת מחריגיה, היא פשוט נוהגת כיצור אובדני, אין הגדרה אחרת לכך".

      מה עוד מטריד אותך?

      "חינוך, חינוך וחינוך. ירידה בחינוך זה אומר שאנשים יחשבו שאיך שהמדינה נראית, ככה היא יכולה להיראות. השחיתות הפלילית לא ממש מעניינת אותי, כי יש משפט ובית סוהר. אבל שחיתות נפשית, אין עליה עונש. שרים ופקידים שיש להם כוח ולא עושים כלום, חושבים שתפקידם הוא להיבחר, תפקידם הוא כבוד ושררה, זה גרוע כי אין לזה תרופה".

      ומה מנחם אותך?

      "שאין לי שום אופציה אחרת – שאני מדבר עברית, מסתדר ואני עדיין צריך לחנך. רק מעכשיו, בלי לשבת בועדות. זה כיף".

      עבודה של מאי עומר בתערוכת בוגרים, המדרשה לאמנות 2009 (יח"צ)
      עבודה של מאי עומר בתערוכת הבוגרים של המדרשה (צילום: יחצנים)