מה שהילדים אוהבים: חם בחוץ

מפגש הפסגה בין ברדפורד ג'יימס קוקס (האיש העומד בראש דירהנטר) ופנדה בר (אולי החיה המוכרת ביותר מאנימל קולקטיב) הוא מתבקש, ברור מאליו ומוכתב מראש. ובכל זאת, קשה לי להאמין שתמצאו קטע מרגש מ-"Walkabout" בזמן הקרוב. ללא ספק, מדובר בשיר הרגע של הילדים.

שבוע שעבר חששתי שבק שכח מאיתנו, שמועדון התקליט שלו ירד למחתרת ושלא נקבל עוד קאברים של וולווט אנדרגראונד עד שאלבום המחווה המלא ייצא. מסתבר שבק סתם לקח שבוע חופש ועכשיו הוא חזר בגדול עם הביצוע הכי מעניין של הפרוייקט הזה. נכון לעכשיו, בכל אופן.

הפרוייקט האלקטורני של צ'ד ואן גאלן לוקח אותנו שנים אחורה אל התקופה היפה ביותר של ה-IDM, כאילו שאפקס טווין הוא עדיין השם הכי חם בעולם ו-Mouse on Mars עוד לא נתקלו במארק אי סמית'.

אשתו של מארק מולקאהי הלכה לעולמה וזה נתן תירוץ מוצלח לשלל אומנים לחבור ולהוציא אלבום מחווה למולקאהי, שכנראה צריך את העידוד. טום יורק, ה-National, פרנק בלאק, מייקל סטייפ, דינזואר ג'ויינר, מרקורי רב ואחרים התקבצו והקליטו שירים שלו ושל Miracle Legion, הלהקה שעמד בראשה. בינתיים, ברשת ניתן למצוא את השיר של יורק ושל ה-National ואין איך להגיד זאת אחרת. יורק פשוט נשמע במיטבו ומאכיל את ה-National אבק.

האלבום החדש של הפוסטמארקס, "Memoirs At The End Of The World", דלף השבוע והוא נשמע לא רע בכלל. השירים בו נעים בין הסגנון הישן והנעים שלהם, דרך סלואו-קור מרגש ועד רגעים אנרגטיים-יחסית כמו השיר הנ"ל, שמזכיר תקופות מוצלחות של סטראולב.

אם יש תבנית ליצירת שיר אינדי-פופ שיתקבל בחיבוק על ידי הבלוגים והילדים, אין לי ספק שביט רדיו יצקו לתוכה את הסינגל החדש שלהם.

מפלצות הפולק הוא הרכב על של אם וורד, קונור אוברסט, ג'ים ג'יימס ומייק מוגיס. כבר שנים שמדברים על שיתוף הפעולה שלהם והנה, סוף סוף יש סינגל ראשון מתוך אלבום שבדרך והפתעות אין בו. בנינו, אף אחד מהאנשים הללו לא חזק בהפתעות, אז טוב שכך - שיעשו מה שהם טובים בו ואנחנו נהיה מרוצים.

אין כמו גאראג' קייצי וחיובי בכדי להרים את האווירה.

וגם הויואן גירלס חוזרות עם סינגל חדש וכמו תמיד, הן יגרמו לזקני השבט לשים אטמי אוזניים ולתינוקות להגביר למקסימום; הצעירים של היום, לא אכפת להם מעור התוף בכלל.

הלן לאב זו אולי לא להקה טרייה כמו רוב הדברים שהילדים אוהבים, אך אם היו מוציאים את השירים הישנים שלהם היום, הם לבטח היו הופכים להייפ פסיכי. נוטים להתעלם מהטקסטים המודעים לעצמם ועמוסי הניימדרופינג של הלן לאב ופשוט לתייג אותם כמעריצים של הראמונס או מתלהבי באבל-גאם-Twee, אך האמת היא שהמוזיקה הקיצונית שהם עושים היא מדהימה, רקידה, שמחה ובעיקר - על אף כל הקלישאות שיש בה - באמת מיוחדת במינה. אין להקה ראויה יותר לפינה "מה שהמבוגרים אוהבים".

הטיאייג'רס לקחו את "Synthetiseur" הדביק של Housse De Racket, העיפו ממנו את הגיטרות והפכו אותו לחתיכת להיט רחבות שאי אפשר להתעלם ממנו.

ניגה, פליז! עבר זמנן של הבייסמנט ג'קס. "Scars", האלבום החדש שלהם שיגיע בספטמבר רחוק מלעניין מישהו או משהו, אבל בגלל שהם הזמינו את סנטיגולד להתארח, הייתי חייב לבדוק בכל זאת, מה בדיוק הם עשו איתה והתוצר? כנראה שמדובר בשיר עם ההפקה הכי משעממת שסנטיגולד אי פעם הופיעה עליו. אך זו עדיין סנטי, ואנחנו באמת מאוד אוהבים אותה, כך שזה עדיין נחמד - אבל לא יותר מזה.