משחק אימון

תמר אייזנמן היא הדבר הכי גרוע שקרה לאמני המיינסטרים הישראלי. היא גרועה להם באותו אופן ששי נובלמן היה גרוע להם בשני אלבומיו, כמעט באותה צורה שבה כל אלבום של יצחק קלפטר מראה להם שאף אחד מהם לא באמת יודע לנגן בגיטרה, הוא גרוע להם כמו שכל סינגל של דנה אינטרנשיונל או אמילי קרפל מסמן להם את הדרך הביתה, עם הסטייליסט.

למה? כי כבר שנים היא מראה להם שהבינוניות שהם מרימים בעשרות אלפי שקלים נמצאת לה בכל שירבוט שמגיע עם הסיגריה והקפה של הבוקר. זה היה ככה כבר באי.פי הראשון וגם ב-5feet4"", אלבומה הראשון. הפעם, כשהמכונה של NMC-הד ארצי מאחוריה ועמוד האש של אסף אבידן לפניה, מירי מסיקה באמת צריכה לפחד שהבלוף יתגלה ברדיוס רחב יותר משהוא נשמר עד כה.

מה שעוד יותר עצוב כאן הוא ש-Gymnasium"" הוא לא אלבום מיינסטרים גדול באמת. למרות ש-"Hit Me"" עם פזמון שפעת החזירים והניצוץ האקספרימנטלי הוא בדיוק הלהיט שרדיו פלייליסט צריך בשעות היום שלו, למרות ש-"Hey Woman" מאיר נקודת מבט חדשה והיפ-הופית על הקול של אסף אבידן ולמרות היעדרה המוחלט של הציניות בכתיבה המתוקה של אייזנמן, היא כמבצעת חסרה לעצמה המפיקה. חסר ב"גימנסיום" את אותו שיר, מלבד "Hit Me", שיגרום למאזין להגביר את הווליום במהלך נסיעה או בכלל לקנות מכונית עם גג נפתח. "Sun" למשל, הסינגל החדש והחביב, הוא דוגמה קלאסית; הפקה מוזיקלית מעולה של יוצרת המבינה כי כדי לאהוב שיר, צריך קודם כל לזכור אותו, ולכן הוא מלא בנקודות ציון – מחיאות כפיים רפטטיביות, ליין בס וריף גיטרה משלימים וקולות רקע. אלא שאייזנמן, בצניעות אופיינית, מגמדת עצמה אל מול המוזיקה. Years" 20" למשל, הוא להיט רוק-אר אנ' בי שמבצעת אולפן כריזמטית יותר (אייזנמן בהופעות, למשל) הייתה מעניקה לו את הדחיפה הקטנה לה הוא זקוק כדי לשרוד באוזניים שמחליפות עגילים מוזיקליים כל שעתיים.

גם כמבצעת בלדות, מהירות יותר סטייל שריל קרואו (Give Me A Sign"") או ג'אזיסטיות יותר ("Regert"), אייזנמן לא מושכת את השטיח מתחת לרגליים. רק ב-"On My Love" הפסנתר מחזיק לטקסט האהבה הנשי והמקסים הזה את היד ("אז נסעתי בכביש המהיר רק כדי לראות אותך ילדה, מונעת מהתשוקה שבראש שלי, 55 דקות, שנתיים, כל החיים שלי – כדי להבין שכל זה היה טעות") וננעל היטב עם גיטרת סלייד.

אייזנמן מציינת כי "גימנסיום" נוצר במהלך שנתיים של חיפוש "אהבה, בית ושלווה". זו נקודת מוצא מצוינת, טובה בהרבה מ"ראש השנה הגיע, צריך דיסק בתחנות הדלק" והיא מתבטאת ברעננות שאייזנמן מכניסה לתחום ההפקה המוזיקלית במיינסטרים הישראלי. ייתכן גם שמשנמצאה השלווה אייזנמן תוכל להתפרע מעט יותר גם בגבולות החמים של המוזיקה הפופולרית שסימנה לעצמה. ולאמניות המיינסטרים שהמתינו כדי שיוצרת כמו אייזנמן תכה בהם הום ראן, עצה, בחינם: סמנו לכן ביומן פגישה עם מפיקה מוזיקלית חדשה. אם אתן לא יכולות לנצח אותה, תעשו ממנה יוני בלוך.

תמר אייזנמן, Gymnasium""
(NMC- הד ארצי)