לזכר החלל

העידן האטומי, או עידן החלל חגג ב-20 ביולי את יום הולדתו ה-40. כבר לא ילד.

גם אם רחוק יותר מהירח עוד לא ממש הגענו (לא כולל לוויני גישוש ורובוטים שמתאבדים על מאדים על בסיס חודשי), וגם אם בשנים האחרונות טיפה פחות פופולארי להשקיע סכומי עתק במחקר החלל, הרי שההישג הטכנולוגי הזה רחוק מלהיות זניח. להפך, גבוה ברשימת ההמצאות ששינו את פני האנושות לצד הפצצה האטומית, הרדיו, הטלויזיה והמחשב האישי, נמצא גם כיבוש החלל. לא רק הפעולה הממשית (צעד קטן לאדם וכו'), אלא גם ובעיקר התמורות שהביא לחיינו באספקט התרבותי הרחב של המילה. עולם העיצוב - הגראפי, הארכיטקטוני, עיצוב המוצר והאופנה - הגיב כמו נייר לקמוס לרעיונות החדשים והמפתיעים שהמסע אל החלל החיצון הוליד, עוד כשהיה חלום הזוי. למרות שאין מה לומר, הכיף האמיתי התחיל כשנגמרה מלחמת העולם השניה והתחילה המלחמה על הירח.

המסע בחלל בבסיסו הוא רעיון בעל יסודות מופרכים. מי היה מאמין שיום אחד אדם באמת יפסע על הירח? ועוד ינהל שיחת טלפון חביבה במקביל? לכן, אפשר להבין למה בעצם בהקשרים של עיצוב, התקופה הספציפית הזו מלאה בצורות, חומרים, צבעים וצורות שלא נראו קודם. הקווים נשברו, התעגלו והתקפלו. המבנים היו הכל חוץ מפונקציונאלים (תכונה שהיתה בליבו של העיצוב המודרני שקדם למלחמה). התחושה כי "אפשר הכל", במקביל לעלייתו של המעמד הבינוני-גבוה לצמרת טבלאת הצרכנות, הולידה דרישה למוצרי "פנאי" חדשים. פתאום הופיעו גם אקססוריז לבית, לגינה, למכונית. מכשירי החשמל הפכו קטנים ונגישים ולכל אלו נתפרה שפה פרסומית ושיווקית, שארזה אותם בעטיפה של ממתק. בהחלט ימים קסומים של אסטטיקה מודרנית, שבאו לקיצם עם ההתפכחות של מהפכות שנות השישים, ההיפים המטונפים, פסטיבל וודסטוק ולאחריו מלחמת ויאטנם ושאר החולירות של הסבנטיז.

היום מאד מקובל לתייג את סגנון עידן החלל (Space Age או Atomic Age) כ"וינטאג'" או "רטרו". בגלל שגם הפורצלנים של סבתא שלכם נופלים בהגדרה, הנה כמה רפרנסים.

מעצבי דגם ה-300SL של חברת מרסדס, עם דלתות הכנף המתקפלות כלפי מעלה, שאבו את ההשראה מספרות מד"ב וסקיצות לכלי תעופה שמעולם לא יוצרו. אפשר לנחש שגם למשבר גיל מעבר של מהנדס או שניים במעבדות, היתה תמורה לדבר.

מאפיינים בולטים של הסגנון האטומי הם השימוש בפלסטיק ובצבע. מכשירי חשמל ביתים הפכו, עם הזמן, קטנים ונוחים יותר לנשיאה. בהתאמה, לא היתה סיבה לא לתת להם גם נגיעה של אופנתיות. מענין אם יש להם את זה בשחור.

שני כסאות, שתי קלאסיקות ותהילת עולם מונצחת על פילם. הראשון, בסלון של החברים מ"אודיסאה 2001" של קובריק (1968), השני בחדרו של מספר 2 ב"האסיר" (1967), הסדרה האניגמטית שלשמחת צופי "רואים 6:6" עתידה לקבל בקרוב עיבוד חדש וחתיכי.

לא רק תמונה. גם קול ייחודי יש לימים האלה. תור הזהב של מוזיקת הלאונג', האקזוטיקה וה"ספייס אייג' פופ" התכתב עם עולם תסכיתי הרדיו וסרטים עתידניים, לצד הדקלים של פאלם ביצ' ואומנויות מאזור האוקיאנוס הפאסיפי. קיראו לזה "מוזיקה של רווקים", "טיקי" או "ספיי-ג'אז". אם זה מגיע עם מטרייה בקוקטייל, אני שם.

ה"גוגי" הוא הסגנון הארכיטקטוני המזוהה ביותר עם התקופה. הוא שאב את מקורותיו מעיצובי מכוניות, השתמש הרבה בחומרים כמו ניקל, ניאון וזכוכית. הסילואט המזוהה ביותר איתו הוא הצלחת המעופפת, ומשום מה היה פופולארי במיוחד כשנדרשו לתכנן מלונות, מסבאות (דיינרים) ומבני תצוגות. דוגמה מופלאה להשפעת ה"גוגי" - ביתם של ה"ג'טסונס", המשפחה החללית של "האנה-ברברה".