נו, ההוא מהזה: ג'יי טי וולש

ג'יימס טומס פטריק וולש נולד בסן פרנסיסקו קליפורניה ב-1943, אולם חייו המקצועיים החלו דווקא בניו יורק, בתאטרון אוף ברודווי באמצע שנות השבעים. 1984 היתה שנת הפריצה שלו, כאשר "גלנגרי גלן רוס" מחזהו של דיוויד מאמט בכיכובו, זכה לתשומת לב והשיג לוולש את מעמד שחקן המשנה המגיע לו. הוא אולי לא היה מעולם כוכב-על, אבל הועסק על בסיס קבוע למדי בקולנוע - עם מעט מאוד הופעות טלוויזיוניות - בסרטים כמו "עוצמה", "חנה ואחיותיה", "שם המשחק", "התמונה הגדולה", "רעיון מטורף", "מלכודת אש", "בית רוסיה", "סלינג בלייד", "הופה", "הצלף", "הלקוח", "פלזנטוויל", "ניקסון" ו"עצירת פתע". וולש לרוב לוהק לתפקידי אנטגוניסט, בוגד או פחדן, טייפקאסטים שמאוד הפריעו לו לקראת סוף הקריירה ואותם לא הצליח לשנות, מאחר ונפטר מהתקף לב בחופשה ב-1998. לפחות שלושה סרטים" הוקדשו לזכרו של וולש: "פלזנטוויל", "המתווך" ו"Hidden Agenda", כמו גם האוסקר של ג'ק ניקולסון על תפקידו ב"הכי טוב שיש".

קופה קטנה ובלתי חוקית נושאת את נגיף המוטאבה מזאיר, לעיירה קטנה בארצות הברית והמגפה מאיימת להתפרץ למדינה כולה. סאם דניאלס (דסטין הופמן) ופרודתו רובי (רנה רוסו) משוכנעים שניתן לעצור את ההתפשטות ומנסים לשכנע גם את הגנרל בילי פורד (מורגן פרימן) שהמשימה אפשרית. מנגד ניצב המייג'ור ג'נרל דונלד מק'קלינטוק, שזומם להשתמש במגפה כנשק ביולוגי ומנסה לדחוף לפתרון הנפלמי. ההחלטה אם להפציץ את העיירה ולמנוע את התפרצות המחלה על ידי השמדת כל החולים, או לנסות ולמצוא פתרון הומני יותר, מגיעה בסופו של דבר אל שולחנו של המנהיג (וולש). הפיאסקו הזה מספק לו את ההזדמנות להתעצבן על עסק הביש ולנאום את נאום חייו: "אלו לא סטטיטסטיקות יבשות גבירותי ורבותי - אלו אזרחים אמריקאים!". בסופו של דבר, לא הוא יהיה זה שמציל אותם.

דני רומן (סמואל ל. ג'קסון), מתווך משטרתי במקצועו (זה שמשכנע מתאבדים לא לקפוץ וחוטפים לשחרר את בני הערובה שלהם), מגלה כי מישהו מנסה להפליל אותו. למעשה, ככל שהוא חוקר, הוא מבין שיותר ויותר אנשים עומדים מאחורי הפללתו ולא נותרת לו ברירה, אלא להפוך בעצמו לחוטף ולקרוא למתווך אחר, כריס סביאן (קווין ספייסי), בכדי שישפוך קצת אור על המצב. בין בני הערובה שלו נוכל למצוא את רודי טימונס (פול ג'יאמטי), מגי המזכירה (סיובן פאלון) ואת לוטננט טרנס ניבאום (וולש) הבן אדם היחיד שברור מההתחלה כי הוא קשור לשחיתויות שהביאו אותנו למצב הזה. ניבאום הוא לא "הרע הראשי" (זהותו תתגלה רק בסוף הסרט) ועושה רושם שלא ממש היתה לו ברירה בענין תפירת הקייס על רומן. כצפוי בסרטים מהסוג הזה, כאשר מחליט ניבאום להתוודות על חטאיו, הוא נאלץ אלץ לשלם מחיר כבד.

רוי (ג'ון קיזאק) הוא נוכל קטן, שמרוויח סכומים זעומים ממעשי מרמה בברים שכונתיים. אמו לילי (אנג'ליקה היוסטון) מעדיפה להתעסק עם כסף גדול יותר, במסלול המרוצים למשל, כאשר חברים מהפשע המאורגן נושפים בעורפה, ואילו מיירה (אנט בנינג), חברתו החדשה של רוי, משתמשת בגופה ובמיניותה בשביל להפריד את העוברים והשבים מכספם. בשיחה נוסטלגית בין רוי ומיירה, היא מספרת לו על קול (וולש), מי שעבד איתה בעבר והיה בזמנו הנוכל המוצלח ביותר. דרך פלאשבקים, אנו רואים אותו יושב מול משקיע דרומי (צ'ארלס נאפייר, ההוא מלפני כמה מדורים) ובעזרת כריזמת אין קץ ואי אילו שקרים בנוגע לשבע השניות שלוקח למידע מהבורסה של טוקיו להגיע לבורסה של ניו יורק, מוציא ממנו את כל הכסף שיש לו. סופו של קול - לפחות לפי הסיפורים של מיירה - הוא לא משהו. זה אולי תפקיד מאוד קטן של ג'יי טי וולש, אולם הוא משאיר רושם אדיר.

טוראי סנטיאגו, נחת המוצב בגואנטנמו, נמצא מת בחדרו לאחר ששניים מחבריו ביצעו בו זובור. למרות שהם מואשמים ברצח, עולה החשד כי ההוראה הגיעה מגבוה. לוטננט קאפי (טום קרוז) עו"ד צבאי שאוהב את החיים הקלים, נשלח לחקור את הקולונל ג'ספ (ג'ק ניקולסון) מפקד הבסיס, שנראה כאילו היה יכול לתת הוראה כזו, אבל מעדיף להשתעשע עם קאפי והעוזרת שלו ג'ואן (דמי מור) במקום לענות על שאלות רציניות. הבעיה מגיעה מלוטננט קולונל מת'יו מרקינסון (וולש): הוא יודע בדיוק מי הוציא איזו הוראה והוא מרגיש שאותו טוראי היה יכול לחיות אם רק היה מתאמץ קצת יותר. מרקינסון הוא דמות די אופיינית לוולש; כוונותיו טובות, אך הוא מוצא כי הוא חלש אל מול המערכת וידו קצרה מלהושיע. בסופו של דבר, כשכבר נמצאת דרך שבא יכול מרקינסון לעזור, הוא בוחר לעזוב. חבל. אולי זה בגלל שהוא לא יכול להתמודד עם האמת.