יוני וולף פגוע וחשוף יותר מאי פעם, וזה נפלא

שניה וחצי אחרי שיוני וולף ו-Why? נתנו הופעה מדהימה בבארבי דלף "Eskimo Snow", האלבום החדש של Why? שמציג את וולף במצב הכי פגיע וחשוף שלו אי פעם. את השיר שפותח את האלבום, "These Hands" שמענו גם לייב ב"הקצה" וכבר אז היה ברור שזה הולך להיות הקטע הכי מרגש של התקופה.

בכל שבוע רגיל, אלבום חדש של Why? היה חוטף את מלוא תשומת הלב, אך השבוע זלג לו גם "Popular Songs", החדש של יו לה טנגו, ודחק כל ריליס אחר לפינה. אלוהים, אי אפשר לתאר כמה שהאלבום הזה מדהים, מיוחד, מגוון וכו' וכו'. אם זה לא היה מוזר - או עלול להתפס כעצלנות - הייתי שם את כולו ברצף, מצמיד את הכותרת "מה שהילדים אוהבים" ולא כותב עוד מילה.

אחרי שתי הבומבות שפתחו את המדור, צריך ללכת אחורה - יחסית - לשיר שהמבוגרים אוהבים. את "Bumblebees" קלי דה מרטינו הביאה לנו ב-2005 וגרמה לרעד מדאיג בקרב כל איש עם לב. מאז, מיותר לציין, היא לא הצליחה ליצור שיר ששווה עשירית ממנו. טוב, אחרי שהיא הבטיחה לסחוב לבנים ולבלוע דבורים בשביל בכיר ליבה, מה עוד היא יכולה לעשות?

הקאברים של בק לוולווט אנדרגראונד זורמים אלנו כמו שבירה נשפכת על הקבר של הנוטוריוס ביג, והפעם, בק גייס לוואקלס את פוראן אנטוניה מגנאסדוטיר האיסלנדית בכדי שתשחק אותה ניקו.

"ההיסטוריה נדבקת לכם לרגליים" טוענים מודסט מאוס, אבל הם צריכים להבין שזה נכון רק במידה שאתם להקה מעולה שמשפיעה גם על ההיסטוריה המוזיקלית של העולם. לכם? קשה לי להאמין שמשהו נדבק לרגליים, אבל למודסט מאוס? ההיסטוריה היא כמו מסטיק.

ג'ימינה פרל, לשעבר Be Your Own Pet, נמצאת בדרך לאלבום סולו, מגייסת את איגי פופ ומספקת לנו את השיר המקסים הזה שכולל שורות טיפוסיות לדמות שלה כמו "עוד לילה בודד/ אני חושבת שאם אני ברת מזל אכנס לקטטה" או "אני שונאת אנשים/ אבל אני מחבבת אותך/ אני שונאת אנשים/ ואתה/ שונא אותם גם".

לא חיכינו יותר מדי זמן והנה הגיע גם "Creaturesque" כדי לקשט לנו את האייטיונס עם עוד אלבום אינדי-פופ חיובי ומוצלח.

אני לא אומר שאני לא רוצה גם לדפוק הכל לפעמים, אבל הטיעונים של Madison Avenue Boys לכך, בשיר האהבה התמוה הזה, לא הכי ברורים לי. יש להם מזל שהם נשמעים טוב כל כך.

רינבואו ארבייה בדרך כלל לא מעלים חיוך על פני הילדים, אך בשיר הנ"ל הם עשו את מירב המאמצים להשמע כמו ה-Knife וזה השתלם להם. כשפיבר ריי - מצוינת ככל שתיהיה - עסוקה בלהיות קודרת, ריינבואו ארבייה הביאו אותה בשיר הכי "Pass This On" שיכול להיות.

אם יו לה טנגו סיפקו לנו את אלבום השבוע, שיר השבוע חייב להיות הקטע המדהים הזה שמאחד את הביסטי בוייז עם נאס באווירה המוצדקת של אנחנו-מלכי-ההיפ-הופ-והיינו-כאן-מהיום-הראשון. עם ביט אולד סקול, נגיעות עדכניות והפלואו הפסיכי של כל הארבעה האלו - שיכול ללמד את כל הדור הצעיר של הראפרים איך עושים את זה נכון - אי אפשר שלא ליפול מהארבע וחצי דקות הללו. ההיפ הופ לא מת. נקודה.

מהאבות לבנים. הנה עוד היפ-הופ לבן, רק עם פחות עבר ומורשת.

לפני מספר שבועות שמענו את "Holiday" של דיזי ראזקל ועכשיו מגיעה גרסת המאש-אפ, שמערבב את השיר המקורי עם "I Wanna Be Your Lover" של פרינס והופך את אווירת המסיבה לFאנק סליזי ומתקתק.