דופ אלפון

    מחר בערב יתקלט בבלוק קני "דופ" גונזאלס – מפיק ענק ודי ג'יי בן אלף זונות. עידית פרנקל עורכת ביניכם היכרות קצרה

    עידית פרנקל

    הלילות שוב רותחים. אם בטכנו אצל פאקוטק, יוד או ג'אקין; בהיפ-הופ, שחוגג גם הצלחה ברדיו המקומי, לא מעט בזכות עבודת שטח רבת שנים (ע"ע "סוליקו", אוטוטו עם אלבום חדש בלייבל בינלאומי); או הדאבסטפ, שהאחראים להצלחה המטורפת שלו בתל אביב הרימו כאן סטנדרטים של הפקה, יח"צנות, עיצוב פליירים, עידוד כשרונות צעירים ויבוא מדוקדק ועדכני (אוטוטו מגיע אלינו Applebim).

    במבט אאוטסיידרי על הדאבסטפ מעניין לראות איך ההתחכמות וההתרככות של הסאונד משפיעה על הטעם של הדור הצעיר, שעד לא מזמן נרתע ממסיבות שמנגנים בהם ביטים על טהרת ה-4X4, ומתחיל להיפתח. מהכיוון הטכנואידי, שמות כמו קוד-9 ומרטין החדירו לז'אנר מוטיבים דטרויטיים מלאים בחכמה ורגש. מהצד הגאראג'י-2 סטפי (האנגלי) נכנסו מלודיות ושמחת חיים. בלונדון, כמו גם בתל אביב הם קוראים לזה "פאנקי". אנחנו קוראים לזה האוס.

    ההאוס, הז'אנר שסבל בשנים האחרונות יותר מכולם - מסגירת מסיבות החוף (אוקטופוס, פאצ'ה), דרך תדמית רכרוכית ומפונפנת ועד קריסתם של המועדונים הגדולים לתוך עצמם (TLV, האומן 17) - מצא לעצמו שוב בית חם ב"בלוק". לצד מערכת סאונד מהחלומות בנה לעצמו המועדון משנה מוזיקלית סדורה, שמעלה על נס את האגדות שהביאונו עד היום. יש אמנם בעייתיות עם הסגידה העיוורת הזו לעבר, בייחוד כשהיא מתעלמת מההווה שנמצא של עדנה ופריחה (למה לא תביאו לצד הזקנים גם את ג'אס אד, סאשה דייב או ג'יילס סמית, למשל? הם גם הרבה יותר זולים), אבל כשקני "דופ" גונזאלס מגיע, זה הזמן לבלוע, לשתוק ולהריע . חברימוס, ללא הגזמה, מחר בערב יתקלט כאן מהחשובים, המשפיעים והגדולים במפיקי ותקליטני ההאוס (ראוי לציין שגם להיפ-הופ ולתחייה המחודשת של הפ'אנק יש לו תמורה).

    גונזאלס בביקור בכורה, הוא החצי השני ב"מאסטרס אט וורק". הראשון הוא "ליטל" לואי ווגה, שכבר ביקר כאן 5 פעמים, והרטיט לבבות לפחות ב-3 מהן (בפעם האחרונה המסיבה בה ניגן סבלה מבעיות שיטור שהעכירו את האווירה). קצרה היריעה מלפרט את כל מה שהאיש החשוב הזה הספיק לעשות במהלך הקרירה המצליחה שלו. נאמר רק שהוא בעניינים כבר מעל 25 שנה, שהוא מפיק בחסד עליון, ששלוש פעמים היה מועמד לפרס גראמי, שהוא לבד (ועם ווגה) אחראי לכל כך הרבה קלאסיקות שייקח חודשים למנות, אדרבא להקשיב להן, שהולך להיות ערב שאסור בשום אופן להחמיץ והכי חשוב – שהוא קודם כל די ג'יי. ובן אלף זונות.

    בשביל הסיפתח של הסוף שבוע הנה כמה מתאבנים. אם אתם רעבים לעוד קצת מזה, חיפוש קצר ביו טיוב יסדר אתכם לפחות עד מחר בחצות.

    עוד בוואלה! NEWS

    מעבר למה שדמיינתם: הנה כל הדברים שרכב הפנאי שלכם יכול לעשות ולא ידעתם

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה
    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    Hard Drive - Deep Inside// Strictly Rhythm

    אם חייבים לתמצת את הסאונד של ההאוס הניו יורקי בתחילת שנות ה-90 לכדי טראק בודד, "דיפ אינסייד" של הארד-דרייב, מהפסבדונים הרבים של ווגה ודופ, חייב להיות האחד.
    יש בו סימפול מ-"Beautiful People" של ברברה טאקר הדיווה, בעצמו להיט גאראג' אלמותי ובייס ליין רוצח שהצליח להרים את החדר הגדול באלנבי 58 שבוע אחרי שבוע, לאורך כמעט שנה. וזה עוד בימים שצ'ופי היה רזידנט.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    Kenny "Dope" Gonzales - The Bomb! (These Sounds Fall into My Mind) //Positiva

    Chicago - Street Player //Colombia

    אי אפשר לדבר על האוס בלי לדבר על דיסקו. הראשון חייב את קיומו לשני, השני חייב את לידתו מחדש לראשון. הסיפור השלם נמצא בקטלוגים של לייבלים דוגמאת פוזיטיבה הבריטי, שאחראי בין השאר על הרליס הזה של דופ, תחת השם "באקטהדס". ב"דה בומב" לקח דופ שיר ישן של ההרכב שיקגו, מיקסס, קיצץ והידק אותו וכל זה מבלי לאבד את הגרוב המקורי. טריק ידוע ומשומש במסיבות מהסוג הנכון הוא לנגן את שניהם במיקס. עדיין עובד כמו שעון.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    James Ingram - Lean On Me // Maw Records

    Masters At Work presents India - To Be in Love//MAW Records

    "סולפול האוס" (soulful house) הוא מושג חמקמק שנולד לקראת סוף שנות ה-90 מתוך צורך לבדל את הסאונד השחור והמלודי ששורשיו בדיסקו, מזה הלבן והאגרסיבי שהלך והשתלט על כל חלקה טובה. בארץ קראו לזה קלאב טראנס, בעולם פרוגרסיב האוס. אני קראתי לזה דיכאון קיומי. מזל גדול שבמקביל, ובהצלחה לא מבוטלת בכלל, המשיכו המאסטרס להפיק קטעים מלאי מלודיות, פסנתרים ו-ווקאלז כמו שני אלו. הראשון עם אגדת האר אנ' בי ג'יימס אינגרם והשני עם אינדיה, מהקולות הכי חמים ומרגשים בז'אנר.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    Kenny Dope - Chioce// Azuli

    לפני 3 שנים, הוזמן קני דופ לערוך עבור הלייבל אזולי כותר בסדרתChoice ; אוספים מהסוג הזה מאפשרים הצצות נדירות ומרהיבות לטעמם האישי של בכירים ומכובדים בתעשיה, שלא תמיד מקבילות לסאונד המזוהה עם הפרסונה הציבורית שלהם.

    דווקא במקרה של גונזלס, לא היו הפתעות חריגות. מדובר בדיסק כפול ומצוין מלא בהאוס, היפ הופ, סול, דיסקו, ברוקן ביט ופאנק. מה שסביר להניח יהיה גם התמהיל של מחר.

    מתוכו בחרתי שני שירים שמעבירים לטעמי את רוח הדברים בצורה הטובה ביותר, מבלי שיהיו קטעי האוס פר-אקסלנס. "Confusion" של לירוי ברגס, קטע דיסקו-סול-אייטיז מהתקופה היותר פופית של ברגס וSerious Intention עם "You Don't Know", אלקטרו-פאנק פריך ומהפנט שאפילו נושק לדאב.

    יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

    Nuyorican Soul - I Am The Black Gold Of The Sun// 4 Hero Remix

    הרבה אנשים אוהבים לומר שג'יילס פיטרסון, שדרן הרדיו 1 של הב.יבי.סי הוא טרחן בלתי נלאה, נודניק, מחנך, קשקשן וגם שחצן לא קטן. יגידו מה שיגידו (לפעמים הם גם צודקים), הקרדיט על החידוש של MAW ל"אני הזהב השחור של השמש", במקור של הרכב הסול רוטרי קונקשן הוא שלו ורק שלו. ווגה וגונזלס נכנסו לפרוייקט הדגל שלהם אחרי שזה הציע לטפל בשיר הזה, והשאר כבר היסטוריה.

    "ניוריקן סול" מ-1996 הוא אלבום מושלם מכל אספקט אפשרי. כל הקטעים בו הוקלטו עם מוזיקאים חיים (ולא סומפלו או סונתזו מהמקורות), מתארחים בו שמות ענקיים כמו רוי איירס, ג'ורג' בנסון, ג'וסלין בראון ונגנים שונים מהסאלסול אורקסטרה המקורית. הוא כולו הומאג' מלא הערצה למוזיקה שווגה וגונזאלס התחנכו עליה - ג'אז, לאטין, פאנק, סול וסון קובני אם למנות אחדים.

    "אני הזהב השחור של השמש", כאן ברימיקס של שני גיבורי תרבות אחרים (4 הירו האנגלים) הוא עבורי ועבור רבים אחרים לא פחות מהימנון דורי, והוא לבדו שווה כל שקל שתשלמו מחר בכניסה לבלוק. נתראה על הרחבה, תבואו להגיד שלום.

    *****

    קני דופ, יום שישי ה-31 ביולי, מועדון הבלוק, תל אביב, פתיחת דלתות: 22:00, קני דופ יעלה ב-00:30 בדיוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully