בדרך לא דרך, מופע המחווה למאיר אריאל הפך לאירוע שנתי, כזה שמצפים לו, כאילו היעדרו של אריאל מחיינו הוא מן שיגרה כזו שאפשר להתרגל אליה. אבל זה לא ככה, ולכן גם ההתרגשות אתמול הייתה גדולה מהרגיל, ולא - לא רק בגלל שתמוז התאחדה.
גם מקבץ האמנים שהגיעו אתמול היה מיוחד, כשהמכנה המשותף לכולם הוא שאין להם מכנה משותף - סרנגה ליד מיקי שביב, שולי רנד ליד אחינועם ניני - כולם לא אכלו מאותו המסטינג, אבל את השירים של אריאל הם ידעו להעריך.
זה שנינט עולה עם גיטרה לבמה זו לא הפתעה. גם לא הבחירה שלה לבצע את "שלל שרב", שמתאים בדיוק למידות הקול שלה. ככה, עם הגב לים ועם הראש באלבום
במשך שנים רץ בערוץ 33, ברצועות הלילה שלו הביצוע האלמותי של אהוד בנאי ל"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", על אותו איש שנוגע בך ואומר "זמנך עבר" וזה מסוג השירים שזמנם לעולם לא יעבור.
רגע לפני תמוז, שלום חנוך ומשה לוי שרו על נשל הנחש והעגלה שנוסעת ואין עצור. אפשר לומר על שלום חנוך לא מעט דברים - אבל מאיר אריאל חסר לו. מאד.
בסוף זה קרה. ניצה, החוף, מה שמה - כולם הגיעו לקיסריה עם יהודה עדר, איתן גדרון ומאיר ישראל והטירוף בעיניים. בלי חיבוקים גדולים אבל עדיין ניצוץ בעיניים. כן שותף: אריאל זילבר
